קטע שהקראתי בטקס בטרבלינקה
                המסע לפולין, שואה וגבורה, אפריל 2002

אין לכם היהודים רגשות - עכברים.
כוחותיכם הפיסיים ישמשנו כמכונה,
כבודכם - כשק אגרוף,
שערכם - כבד,
שיניכם המוזהבות - כמתכת,
עפרכם - כדשן.
פחדכם - כמסכת המציאות,
תמימותכם - כמרגיע.
ממונכם - יישאר הוא.
וכאשר תפסיקו להביא תועלת - נחליפכם,
עד שתאזלו.

משאב.
ערמות הנעליים, הר העפר, השיער והמזוודות הוכיחו לי את
גאונותכם, רצינותכם ונחישותכם הדקדקנית לממש את תורתכם.
אלמלא פרט קטן, הכל היה אחרת:
ערך חי אדם,
ערך המת,
והקישור ביניהם.

אני, העכבר, מרגיש:
בוז, תיעוב, סלידה, פחד, הדחקה.
ל- 6.1415 מיליון עכברים היו,
רגשות.