גרגירי החול סופרים את העלים הנושרים על ונוס.
כדור הארץ נעמד על צירו והזמן פסק מלכת.
הטיפקס הלך לישון ובנתיים המרקר בוגד עם הפליוט.
הספסל ירק את המסטיק הלעוס לפח האשפה הקרוב
השמיים נישקו את החוף כי האופק נעלם.
ובכל רחבי שביל החלב האטומים החזיקו ביחד ידיים.
ניכנסתי לבית המשוגעים והצטרפתי לשיר עם שרה
ששרה שיר עצוב, שיר עצוב שרה שרה.
והצרצרים פתחו במסיבת קריוקי
חלקם שרו שירים של ה"חיפושיות"
והעיניים מיצמצו בקצב הסמבה.
כי כל הצבעים ברחו לשיקגו
וכל האורות כבו בגלל הפסקת חשמל
שניגרמה מהיונה הלבנה שנפלה לארון שחור.
ופרצה שריפה בגלל כוכב הלכת שהחליט להתאבד.
ואנשים עצרו לעמוד ולא בגלל שירת התיקווה
אלא בגלל הירח שהחביא מעיניהם את השמש הקודרת
שתעצבנה מחום נוראי שמתרקח בתוכה.
ומי הזיעה נטפו ומילאו את הבאר עד הגדות
ולכן היא הציפה את השבר הסורי אפריקאי.
המבחנה של הפרופסור ניסדקה והחומצה התפשטה
וזרקה את בגדיה על הכיסא שהתמוסס מאהבה.
החיוך הסתיר את העצבות התמידית
ודימעה של אושר נוספה למעיין הנעורים.

נכתב בעזרתה של אשת עכבר.