הוא חלף לידי בלי משים.
משאיר אחריו שובל ניחוח אפטרשייב.
ריח גברי מוכר מימים,
העלה זיכרונות אהבה ולב דואב.

פוסע בנחת צעדיו  מוכרים.
לא ממהר, הולך לו בעלמא.
אותה הטיית ראש, כאילו בהרהורים.
רוצה אני לעצרו ולאמר:...... מה?

שנים אני חולמת עליו,
שאולי יבא יום ואפגשו.
יביט בי, יפתח זרועותיו,
ויאמצני אל ליבו ונפשו.

נוגעת אני קלות בכתפו.
ליבי פועם, מתהפכים בני מעי.
"סלח לי "....... אומרת אני לעורפו.
לאט סובב הוא, ומביט לתוך עיני.

ללא הגה הוא מביט, בסתם אשה.
ואני מחפשת תו מוכר.
"סליחה" אני אומרת בלחישה,
"חשבתיך לאחר"..... ומבטו זר ומנוכר.