את אומרת -
עולם האמונות שלך רוחש.
וכדי לנקות את עצמך
את עושה עוד הפרדה.
אומרת
שגם עולם הרגשות רוחש.
והוא לא את. הוא עולם רגשות
ואת לא הוא
את
מהות מבחינה, או בעצם - מהות
חסרת פעולה מחייבת.
(מהות בלי מה)
אבל זה לא מספיק. את רוצה
יותר חיצוני
יותר פנימי
יותר מובחנת
בוחרת להפריד את עצמך גם לעולם פעולות.
עולם הפעולות שלך רוחש
מתחת לכל מסוויי ההבעה.
ואת חושבת על זה. כי זה מה שאת תמיד עושה.
שבעצם, למה להפריד?
לא הכל אחד?
למה לחפש במקום שאין?
למה אין כשיש הכל?
למה את מטרידה את עצמך בשאלות האלה?
למה את לא יכולה פשוט להיות?
למה את כותבת על זה שירים, במקום למצוא את זה באמת?
מה הבלבול? למה הבלבול? יש טוב בבלבול?
מה שנכון, מה שנכון, הוא לראות דברים כהווייתם
ולא לבלבל עם הרגשות שלי איתם.
אבל אני לא חיצונית. אוף.
אני מנסה לרחף בין הזמנים, אבל אני יודעת שאני לא אצליח,
שאני אהיה מתנשאת גם
כלפיי בעבר.
ואין לי איך לסיים את השיר הזה. |
