אני ולאה מתחתנים,
נלד כמה ילדים.
הגיע הזמן -
באמת עבדתי קשה.

היא נחמדה ומתוקה,
באמת כמו כל אחת טובה.
בחתונה נהיה יפים -
נקבל מתנות ונשתוק.

אחרי עשרים שנה אני אקום,
אלטף שערה של המאהבת,
אטבול בבריכה סגולה,
של קריסטלים רוטטים.

ארגיש חופשי בשלמה הנקודה,
על ההר בין רוחות.
חלילי בר ילכחו אוזני;
עיני תזמרנה אהבה.

או אז אכרע על ברכי,
ואצטרך לבחור
בין שלשלות מוכרות ונוחות,
לצניחה מלהיבה.

כיצד אדע לבחור
בין תומת ילדי,
הבטחות ישנות,
ועיני אהבתי?

בצר לי לא אדע
מה לתת לאנשים
לרכל