אני ולאה מתחתנים,
נלד כמה ילדים.
הגיע הזמן -
באמת עבדתי קשה.
היא נחמדה ומתוקה,
באמת כמו כל אחת טובה.
בחתונה נהיה יפים -
נקבל מתנות ונשתוק.
אחרי עשרים שנה אני אקום,
אלטף שערה של המאהבת,
אטבול בבריכה סגולה,
של קריסטלים רוטטים.
ארגיש חופשי בשלמה הנקודה,
על ההר בין רוחות.
חלילי בר ילכחו אוזני;
עיני תזמרנה אהבה.
או אז אכרע על ברכי,
ואצטרך לבחור
בין שלשלות מוכרות ונוחות,
לצניחה מלהיבה.
כיצד אדע לבחור
בין תומת ילדי,
הבטחות ישנות,
ועיני אהבתי?
בצר לי לא אדע
מה לתת לאנשים
לרכל |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.