ועכשיו, באמצע הלילה, שרוע על המיטה
אין טעם להרגיש, להגיד. אתה בסך הכל מחייך
לא יודע אפילו אם אתה מחייך מסיבה כלשהי
ברקע מתנגן שיר מוכר. משום מה, באותו חלק מסוים אתה רוצה להזיל
דמעה אבל היא לא מוכנה להחשף
הדכאון משתלט על כל גופך, דבר מה חסר בחייך
ואתה יודע שאתה רוצה אותה, איתך, כולה שלך
ומה אתה כבר יודע? מה אתה צריך עכשיו?
אתה בסך הכל מחייך בסרקסטיות, שוכב על המיטה
אתה לא מרוצה מהחיים, אבל מי צריך לדעת חוץ ממך?
מבולבל, לא יודע מה להרגיש בתוך כל הדכאון שמסביבך
הם לא יודעים את זה עליך, הם לא רואים
ועכשיו, באמצע הלילה, שרוע על המיטה
אותה דמעה מנסה לפרוץ קדימה, מסתערת, משתחררת,
מתייבשת על אותו חיוך שאתה מכיר כל כך טוב
ואתה מחייך בסרקסטיות, מחכה עד שהיא תגיע גם אליך