-"תגיד,זו רק אני או שיש לי פה קמט?" אמרה בעוד מותחת פניה מול
המראה שבחדר השינה העמום בזויות שונות ומגוונות.
-"על מה את מדברת? אין לך קמטים. אני מסתכל עלייך אפילו יותר
ממך, ובאמת שאין לך כלום." נשמע קולו של אישה מחדר האמבטיה.
-"אתה בטוח? כי אם אין לי כלום,על מה לעזאזל אני מסתכלת כאן?!
יש לי קמט. קמטון. אני לא מאמינה, מה אני אעשה עכשיו..." נכנסה
לפאניקה שמצריכה פשוט התרחקות מהמקור המדובר, כי כשחושבים על
זה- אין שום דרך לצאת מזה בשלום, אבל, למה שגברים ידעו את
זה?...-"נשים..." אמר לעצמו בקול חלוש, אך לא ויתר וצעק- "אין
לך כלום, אני עוד שנייה אצא ואבדוק, ואז תראי שאת סתם עושה פיל
מזבוב או במקרה הזה קמט מעור חלק כמו של תינוק(כן, תינוק בן
38...)!"
5 שניות עברו עד שהחדר נתמלא קולה של האישה בשנית-
"אתה יוצא?!" צעקה בקול מחריש במקצת, נשים, אתם יודעים.
הוא יצא מהמקלחת. ניגש אליה. בחן לרגע את פניה, חייך חיוך קטן
ומרגיע ואמר-" אין לך כלום יפה שלי, ממש כלום. את יפיפיה."
היא חייכה ואמרה בקול חושש ובהרמת גבות מלאת דאגה- "אתה בטוח?
תראה,הנה" הצביעה על נקודת עור, "אתה רואה את זה?"
הוא גיחך והביט עליה-"אוי..את כל כך מדהימה. כל רגע שאני איתך,
מביט בך, אני רק חושב כמה שאני אוהב אותך. זה אולי נשמע לך
רגשני, אולי אפילו ביזארי במקצת לשמוע את זה אבל...הרבה זמן לא
אמרתי לך שאני אוהב אותך, הא?"
-"לא..למען האמת, לא" אמרה, חייכה חיוך ביישני של בת טיפש-עשרה
ונרגעה,אפילו כמעט שכחה מהקמט הלכאורה.
-"אז אני כן." המשיך להללה בתקווה שתשכח את נושא השיחה
ההתחלתי, "תמיד, לנצח. ואת יפיפיה איך שאת, גם בעוד 15 שנים
כשיהיו לך הרבה קמטים את תראי יפיפיה בעיניי. תמיד!
ומה זה משנה קמט כזה קטן פה ושם?! את, יקירתי, יפיפיה בכל
מצב..." חייך עוד פעם חיוך רגשני ומרגיע,הוא שלעצמו שכח כבר
מהנושא שדובר,התקרב לחבקה ואמר- "אני אוהב אותך לנצח חמודה
שלי..לנצח.." ובזמן שחיבק אותה חיבוק חמים ואוהב שרק אוהבים
באמת יכולים לחבק,שמע אותה ברקע מחזירה לו תשובתה-

-"...אז אתה מודה שיש לי כאן קמט!?..."