ניר בנש / אהבה תל-אביבית |
זנוחה במזווה של פעם
לצד השימורים,
שומעת את חוטי הכביסה
מתנופפים ברוח
ועליהם שאריות של זיון ליל אמש.
וכשהגניחות גברו
מהחדר הסמוך
והקפיצים השמיעו קול תרועה,
גנחה גם היא
ברצון עז להשתחרר,
למרות שהסבירו לה כבר מזמן,
שבתל-אביב לא צריך אותה,
לא צריך אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|