צפירה
ארוכה, חזקה, כואבת
מהדהדת
מתחילה מפיותיהם של הרמקולים
האפורים כמו מדי ה-א'
וממשיכה בכל הארץ,
בכל השמיים, בכל הלבבות
בכל המצבות
אני שארית פליטת מיידאנק
שלא ידעתי לירות או לדבר עברית
אני בנך, ישראל, ילדך תינוקך
התקווה בפי, מגן דוד בלבי, ורובה בידי
אני גוש של אבן עם מילים, שמות ותאריכים
אני זר פרחים, אני דמעות, אני משפחה,
אני שכול, אני געגוע, אני כאב, אני אובדן
אני צפירה
ומעל הצפירה
מעל הרמקולים, מעל מדי ה-א',
הארץ, השמיים, הלבבות, המציבות
נשמע קול ציוצה של ציפור קטנה
כנפיה קלות, רכות וחופשיות,
לא כמו כנפיו של מטוס הקרב
קולה דק, ענוג ונעים
לא כמו צווחת היריה
ציפור, צפירה, ציפור...
כאילו שרה שיר ערש לחיילינו
שם למעטה, מתחת לגושי האבן
ובקול ציוצה כאילו מנסה להבטיח לנו
"עדיין חיה התקווה!" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.