אם את צובטת, אני מרגיש יריה
חודרת, מתפוצצת כזו
הרי כל בנאדם כועס לפעמים
וז לא פייר לבקש לא לצבוט
ואני מבין שאני מגזים
וזו בכלל לא אשמתך
אני לא מבין למה נכנעתי
למה קרעתי את ליבך וגופך

לא אמרתי שאני חכם
תמיד אמרתי שאת זו שיודעת
לפעמים פשוט כואב מדי לזכור
שאת לא מתכוונת כשאת פוגעת
הכל פוגע וכואב לי
אני רגיש מדי, אני מגזים
אני יודע, אז אני מנסה לא להחזיר
אני חונק את הכל בפנים

ואז...נגמר המקום והלחץ מכריע
והנה מגיע פיצוץ
עודף עצבים, אולי סתם הטמטום שלי
אף אחד מהם לא תירוץ
תמיד היית הכל, תמיד תהיי
כל מה שאי פעם ראיתי כמושלם
כל מה שרציתי, כל מה שהתחננתי
כל מה שהכי אהבתי בעולם