אני רואה אישה גדולה
עם עיניים כחולות,
כואבות, שונאות,
אוהבות, מאשימות
והיא מסתתרת מאחורי
כוס מים, הרי
לא יראו אותה.
ובקול עדין היא מספרת
כל מה שעברה
מה שהיא עוברת
ובאצבעות עדינות היא משחקת
בשיערה הגלי וצוחקת
מבושה, ממבוכה,
מאשמה, מתוכה.
והמילים שלה כל כך נוגעות
מילים של חוכמה ובינה,
של נסיון, של הבנה.
וכמכונה הפועלת ברצף
היא מספרת על אבא,
אבא שנגע בה.
ואף כי אינני מזדהה
היא נוגעת בי חזק
עם כל העוצמה.
כי אנשים כאלו אני מעריצה
אנשים קטנים
שהגיעו רחוק
ולא בזכות היופי, הקול והצחוק
ואני רואה מולי אישה גדולה,
גדולה מהחיים.