השמיים הם לא הגבול- הכוכבים
אני רואה מעבר לכל- רחוק
מצויות להן גלקסיות רחוקות
בהן אני ממשיכה לבהות

איפה יש עוד חלום מתוק
מזה שאני שרויה בו  עכשיו,
כמו שושנים, שפזורות מסביבי על מיטת הקרח
אני ישנה כבר כמה שנים

טיפה, קצת חמה, אדומה
ארגמנית- מבריקה, נפלה לאט
על אדמת הבור, ואני נאדמתי דום מוחלט,
ואז הוא המשיך לחפור

        כמה שמיים אוכל לסבול
        ובמקום זאת יכולתי לרוץ בשדות
        אבל גורלי המר, הוא זה שקבע
        שלנצח אמשיך לבהות...

בוקר הפציע, השחר עלה, ברחוב
אנשים מתחילים את חייהם מחדש
ואני לא אוכל להתעורר מחלום זה
למרות יופיו, כי אני...
לא תחכו לי?!