אורי בדר / דום |
ביום של שכול.
שרב
ורוח חרישי אינו עובר בצמרות.
האוויר עומד.
בגינה הציבורית ריחות השתן הצואה מהבילים.
שוב לא אספו את הזבל.
כלבים מריחים אל מתחת לקרקע,
מקום שם גרים המתים.
עוד מעט תתנגן באזניי מנגינת ילדות מוכרת,
הפועלים הסיניים שמרצפים את המדרכה ירימו גבה מלוכסנת,
השרב כנראה עוד לא ישבר,
הרוח ימשיך לא לנשוב,
והאוויר, בשם כולנו,
יעמוד לזיכרם
דום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|