[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהוא מת הוא גילה שכל החיים הוא טעה, שהאמת הבסיסית שבעקבותיה
חי ופעל כל חייו הייתה מוטעית.
רק כשהוא מת הוא גילה, שבסוף יש אלוהים.
אבל אני מקדים את המאוחר. אולי צריך בעצם להתחיל קצת יותר
מוקדם.
אז בהתחלה היו דינוזאורים, והם שלטו בכדור הארץ.
רגע........קצת מוקדם מדי. אה. הנה. שנת 2001. בסדר. אז בואו
נתחיל שוב.


עד יום מותו אם הייתם רוצים להגדיר את מייק במילה אחת די בטוח
שהייתם משתמשים במילה "כלכלי". כל צעד שלו היה מחושב מתחילתו
ועד סופו. לכל דבר הייתה סיבה ולכל דבר הייתה תכלית. אם הייתם
יכולים להוסיף עוד קצת מילים הייתם גם אומרים שהוא גאון
פיננסי. לא הומצא הדבר שמייק יתעסק בו, ירכוש אותו, ישווק אותו
או אפילו יקדיש לו מחשבה שנייה בארוחה תוך כדי ארוחת צהריים
שלא יצליח ויהפוך אותו ליותר עשיר ממה שהוא בפלוס מינוס כמה
מיליונים. בנוסף להכל הוא היה הרווק הכי מבוקש בעיר. כמו כל
גבר הוא ידע להעריך נשים יפות, אבל אהבה הוא לא חיפש. לפי
ההגיון שלו אהבה מצריכה זמן והשקעה. המשוואה הפשוטה והברורה
טענה כי זה לא כלכלי. זה לא מנע ממנו כמובן לנהל עשרות רומנים
לוהטים (מוניטין זה דבר חשוב בעסקים). מעטים ידעו זאת, אבל כל
תפיסת העולם של מייק נבעה מן העובדה הפשוטה שמייק האמין כי אין
אלוהים. הוא היה כזה מאז שהוא זוכר את עצמו. שרשרת המחשבה
הולכת בערך כך: מכיוון שאין אלוהים, האדם הוא היצור העליון,
ובשל היותו כזה, עליו להגן על מעמדו בכל עת, ולשם כך עליו
להיות, כמובן, כלכלי. לסיכומו של עניין היה לו הכל. אבל יום
אחד, פתאום מייק הרגיש שיש משהו שאין לו. הוא לא ידע בדיוק מה
היה חסר אבל הוא ידע שזה חסר. ההגיון הכלכלי החד שלו לחשש לו
בשולי המוח כי מכיוון שאין לו את זה, עליו להשיג את זה, ומייד
זימן מייק את כל יועציו ועובדיו.

רוב עובדיו של מייק עבדו בשבילו כבר תקופה ארוכה. חלק אף הכירו
אותו בצעירותו (אבל בשום אופן הם לא ניצלו את העובדה הזו
כשביקשו ממנו עבודה). הם אהבו את סגנון חייהם הנוח וידעו כי
הוא התאפשר רק בזכות מייק ויציבותו. הם אמרו לו כי יש לו כבר
הכל ולא יכול להיות שקיים דבר שאין לו, ובכלל זו תקופה לא ממש
נוחה בשבילם...אה סליחה... בשבילו לקבל התקפת עצבים כזו או
אחרת. לאחר מסע שכנועים התרצה מייק והחל לשכוח מן המחשבה הזו,
אך בכל זאת החליט לחזור הביתה ברגל. מייק הלך ברחובות העיר,
ללא מטרה או כיוון מסויימים, מקווה שלא יכירו אותו בחלקים אלו
של העיר. הוא נעצר ליד דוכן עיתונים וביקש מהמוכר הזקן את
עיתון הכלכלה. "נראה כי משהו מטריד אותך" אמר הזקן בחיוך
עייף.
"כן", ענה לו מייק, "אבל הבעיה היא שאני לא יודע מה. יש לי כל
מה שאי פעם ארצה, אבל אני מרגיש שמשהו חסר לי." הזקן חייך חיוך
רחב, כמסתיר סוד מתוק ושאל כמעט בלחישה "אמנם יש לך הכל, אבל
האם אתה....מאושר?". ואז זה הכה בו. כל אותם השנים שבזבז. כל
אותו הכסף שעבד כלכך קשה להשיג פתאום נראה לו כחסר משמעות. כל
אותם הנשים שאהבו אותו רק בגלל שבעיתון היה כתוב כי הוא שווה
את ההשקעה.

ביום שלמחרת החליט מייק לצאת לחפש את האושר. מהמטוס התקשר
לסגנו והפקיד בידיו את כל עסקיו עד שיחזור, אם יחזור. הסגן
קיבל בהכנעה את העסקים והיה מאושר להוריד מכתפי מייק את הנטל
הזה.  וכך יצא מייק למסע, ללא כיוון, אך עם מטרה ברורה. עליו
למצוא את האושר, היכן שלא יהיה. הוא הסתובב בארצות שונות
ומשונות. הוא גילה דברים חדשים ומראות מופלאים, אך את האושר לא
מצא. הוא אפילו ניסה לעזור להומלסים ולעניים שנקרו לדרכו בהנחה
שזה יגרום לו להרגיש טוב יותר בקשר לעצמו אבל זה אף פעם לא
עזר.

לאחר כמה זמן הגיע שינוי קל. לפעמים הוא ישב בבר מקומי באמצע
השומקום שהוא היה בו באותו הרגע. בפעם הראשונה בהרבה זמן מייק
דיבר עם האנשים הפשוטים, שיחות על הא ועל דא. סוף סוף הוא
הרגשי כי מישהו מדבר איתו באמת כי הוא רוצה ולא בגלל מי שהיה
או הכסף שיש לו. בינו לבין עצמו הוא הסכים כי הוא נהנה משיחות
אלו הרבה יותר מכל שיחה ניהל עם כל מישהו אחר במסעדה יוקרתית
זו או אחרת. גם נשים היו לו פה ושם. הוא הרגיש משוחרר מכיוון
שהן התייחסו אליו טוב יותר מכל שפנפנות החברה הגבוהה איתן נהג
להתרועע. אבל עם זאת, ולעומת הכל, אושר הוא לא מצא.

מייק כמעט והתייאש. הוא הרגיש צורך לטייל קצת ברחובות ומתוך
דחף החליט לקנות עיתון ולהירגע קצת. מייק ישב על אחד הספסלים
וקרא קצת בעיתון. כשסיים קם ופנה לעבר הפח בכדי לזרוק את
העיתון. אבל משהו עצר בעדו. בזוית של העין קלט מייק מודעה קטנה
לחברת תעופה חדשה ולשון המודעה הייתה : "מתי בפעם האחרונה
הרגשת בבית?". באותו ברגע הוא ידע מהי התחנה הבאה אליה ילך.
הוא הולך הביתה. כעבור שעה כבר היה לו כרטיס טיסה הביתה.
במטוס, לאחר 5 שעות של טיסה החל לחשוב על הבית. הוא חשב על
העיר שעזב - "נתניה עיר האורות", הוא חשב על איך שינה את שמו
ממיכאל למייק כשעבר לארצות הברית ועל העובדה ששכח כבר למה עשה
זאת. מיכאל חשב על אמא ועל אבא ועל שאר הדברים שנטש ואחר כך לא
הסתכל לשנייה אחת אחורה. הוא חשב על כל הדברים האלו, אבל לא
הרגיש, איך פתאום, ללא סיבה נראית לעין, כאילו יד אלוהית כלשהי
גרמה לכך, המטוס התפוצץ באוויר.

מיכאל מצא את עצמו עומד במקום בהיר ויפיפה. מולו עמד, לא פחות
ולא יותר, אלוהים בכבודו ובעצמו. בשולי מוחו (או לפחות כך דימה
זאת כמוחו), חדרה המחשבה כי כל החיים הוא טעה, שהאמת הבסיסית
שבעקבותיה חי ופעל כל חייו הייתה מוטעית. הוא נשאר בלי כלום.
אפילו בלי חיים. הוא היה משוחרר מהכל.
ואז, הוא הרגיש זאת בכל הוויתו. הוא הרגיש את זה מתפשט בקרביו
הרוחניים ועד להתגשמות פניו. לראשונה בחייו, מיכאל היה מאושר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למכירה חבילת
פילטרים
וניירות
דקים במיוחד





אחד שמנסה
להיגמל


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/1/01 18:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יול בהט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה