וכשהתחממה הארץ מהקור הלבן,
הפציעו נהרות לבה בעין השמש.
כמו רחובות בפריז, ליד נהר הסיינה.
ויכולנו להביט בה. כדור אור לבן
מתזז  מילימטר מילימטר
מעלה בשמיים.

באת והערת אותי עם ליטוף על הלחי.
אני לא חושבת שמותר לי לספר.

נוף השמש על העננים משתנה כל רגע.
תחשוב שפעם היה כאן ים...
מה אתה יותר אוהב, גופי מים גדולים, או הרי געש?
הרי געש, אתה עונה.
ברור שהרי געש.

בעין השמש השמיכה הופכת
ירוקכחול
משני צדדיה
המתמזגים.
וזה אושר, עם השמש והעלים הירוקים בחלון.
רגע שצריך לזכור, אני מציינת לעצמי.

וכשהמודעות צונחת בחזרה לגוף שלי
אני מנסה לגרום לעצמי    לנשום
אבל זה אטום זה צבע אטום
כלום לא עובר דרך הערפל הזה.
אז אני  יודעת שאפשר יותר
להתחולל
אבל היום
אטום.

שיר בחלומו של  רועה, חליל מרוחק
מתנגן, כותב לו מילים עתיקות, מנגינות אוקיינוס
לשכך את ליבו.
הירוק של חייו
הירוק שהוא עצמו
צף ונכתב, וחוזר חלילה.

קול עדין קול עדין
(ירוק מטווה דק-מלא)
חליל צד
דרך גבעות עשב
עוד מעט, זה הולך להגיע
נישא, ברוח, הקול הדק
סלסולים קטנים
מטווים דרך בערפל אדי האוקיאנוס
שלמד לעטוף אותי מבפנים.

הם
כלכך
כחולים
אני לא ראיתי אותם כלכך כחולים אף פעם.

אתה מסתובב  מסתובב
מסביב לעצמך ידיים פרושות
לא ליפול על האבנים, כי העיניים בשמיים
יש קשת מעל העננים ואתה
איש ורטיגו
מסתחרר
טווה עיגולים דרך הערפל
מהלך מהדס קופץ על אבנים
זה נוף ילדותך המדומיינת
קח
כל צבע שתרצה.

מי גילה לנו את האושר
מישהו גילה
כי האושר האלוהי
הוא רק כשאתה מחולל
עושה לך ממלכת ענן מסביבותייך.
כמו ספקטרום שמתמזג אתה
חוזר לאור.

(בהשראה של Green is The Colour ו-Learning To Fly, פינק
פלויד)