אתה נוזל מתוך הערפל והלאה
פנס רחוב עושה לו אור משונה.
זה לא מסתדר איתך.

רוטן למראה האור החוזר.
הוא  נכבה
          אתה מתערער
בשמיי הלילה החיים, מסתחרר
אל תוך אדי הפנס הדועך.

(הכוח שלך
לגרום לעצמך
להיות מיליון אנשים בו זמנית)

והכוח והרגש הם מניעים
אל מעבר לגדר, אל תוך ההרים
ואתה מודע אתה יכול
לפתור ערפל במגע של חול
לפתור את השמש תוך ירח אכזב
לפתור את עצמך אם אף אחד לא יאהב.
הקיום שלך
המוכר
מונח על הגעתך לחוד ההר
דרך הנחל המתפתל
 דרך ספר היצירה
(הדרך היחידה ליצור לך מראה)
אל מול ההר.
זיכרון במדבר
כמו מתוך מחלה
אתה משה
מנהיג את שדייך
אל הארץ האפלה.

השמש מתעקשת לא להופיע.
השדים כבר הלכו.
בחושך, על מדרון ההר
אתה מונח, צופה ברוח מטשטשת את כל מה שמוכר
אלוהים איתך.
ואם רק תבקש
אולי תוכל לעלות השמיימה במרכבות של אש.

לא עוד הולך בהרים
מקל רועים ביד.
לא יותר, לא אתה.