|
הערפילים על חלון האוטובוס
נשרטים במציאות במו הבל אפי
וטיפות חורטות הירוגליפים עדינים
שברי זכוכית טרם צנחה
ובוחן עצמי ברורשאך נוזלי כדי להעביר את הזמן
תוך כדי שאני חולף על פני מדבריות טשושים
שלטים אינספור למהירות מוגבלת
מטפטפים כאחיהם המכוונים
על כבישים שטופים ממילא
והכל נקי ומחודש
כמו אחרי תספורת אקלים אופנתית
ולא לשכוח להתקלח כדי לשטוף את נשלי השערות מקודם
שלא יגרדו
חנויות פיצוחים וצורבי גרונות
כשקר זו תרופת פלא
ביחוד כשצריך כבר להוריד מעילים מהמושב
ולצאת לאכזריות המידבקת
ושוב מתכסה החלון ערפילים עקשים
ששוב ישרטו בעדנה ממברשות אפים מנומנמים
והנהגים יסעו הלוך ושוב עד בוא הניקוב האחרון להיום
של כרטיס העובד שלהם
את אמינותו לא יבחן אף כרטיסן בדרכם הביתה
11.01.97 |
|
|
אמרתי לו מיכאל
עזוב אותך
מללמוד, תמשיך
עם התדלוק יש
בזה כסף ולא
פחות השראה, לא
הקשיב לי, מה
אני יכול לעשות,
הלך למד הפך
פרופסור והיום
אתה לא יכול
לדבר איתו, ולא
תגיד הצעתי לו
את זה היום,
הצעתי לו את זה
אז... כשעוד לא
היו מתדלקים
כשלתדלק לא היה
מקצוע נדרש
כשהיתה הילה
סביב המקצוע...
אתה מריח ריח של
דלק? יענק'ל
יענק'ל?
יענק'ל?!!
אחות!!!
חצ'קל איש מוסד,
ברגע של
נוסטלגיה עם
יענק'ל ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.