גיבור מלחמה, כובש ומנצח
חוזר אני משדה הקרב ההרוס.
עתידי מובטח
כה זוהר ונוצץ הוא,
אחרי הניצחון הנפלא עם הסוס.
בוהה בספינתי ומתגאה:
איזה צוות נאמן,
איזה צבע נאה.

והנה בעודנו בים הפתוח,
קול ענוג נשמע, קורא הוא אליי.
מה זה? אני שואל, לא בטוח.
אלה הן הסירנות, מספרים מלחיי.

הם סותמים אוזניהם כאשר הספינה מתקרבת,
ואותי הם קושרים לתורן הראשי.
אנחנו ממשיכים, ולפתע
נגלה המחזה הלא אנושי.

אני שומע את שירתך,
מסובב את ראשי ורואה את יופייך.
מעודי לא שמעתי דבר כה נפלא,
גופי מתרפה כמו במחלה.
תנו לי ללכת! אני צועק וזועק.
אתם לא שומעים? אני מתרפק.
אבל הם אדישים חסרי התחשבות.
חושבים שזו בדיחה או איזו מין שטות.
לא מבינים שאני מאוהב,
רוצה להיות עם אהובתי כאן ועכשיו.

כל אוצרות טרויה כאין וכאפס
לעומת עוד רגע אחד לידך,
אבל הבוגדים לא נותנים לי ללכת,
לא נותנים להיות לצידך.
והספינה הולכת ומתרחקת ממך...