אתה מתקשר אליי, שואל... מה את עושה הערב? "באה אלייך..."
יופי, המשימה שלך הושלמה. אתה בא, אוסף אותי, מדברים והכל טוב
ויפה, מגיעים אלייך, לחדר שאני מכירה כל כך טוב כמעט כאילו היה
שלי... והמיטה, המיטה שבה בעוד רגע נשכב אחד לצד השניה ונדבר,
על הכל, ועל כלום. ואנחנו מדברים, ובין מילה למילה מהדהד המתח
הזה, מרעיד את הקירות בוויברציות בלתי פוסקות שדורשות דבר אחד.
הגוף שלנו משווע אחד לשניה... ואתה כלכך רוצה אותי ואני כלכך
רוצה אותך, אבל אני לא רוצה להיפגע.  
תמיד נדהמתי מהישירות שלך, פעם אחד פעם, אפילו אם אני אומרת
לא, תנסה בפעם אחרת עד שאני אגיד כן... והנה אתה שואל "אני
יכול לנשק אותך?" והשפתיים שלי באופן אוטומטי מתקרבות אלייך...
אני מושכת אחורה אני כבר מרגישה את הפגיעה העתידה לבוא אליי,
כמו בומרנג יישר ללב. נכנעתי אלייך. והנשיקה כלכך טובה, שכחתי
כמה טוב להתנשק איתך, ואני נסחפת, חולצה יורדת, מכנס, חזיה...
ופתאום שנינו בבגדים בהם נולדנו והמגע עור בעור איתך כלכך
נפלא, זה מה שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן וההרגשה... משהו שאי
אפשר לתאר במילים. ואנחנו שוכבים, מתנשפים מסתכלים אחד לשניה
בעיניים, אני בעננים.
אתה, אתה מרוצה מעוד כיבוש של עצמך, והנה אנחנו כבר במכונית
בדרך הביתה, אומרים שלום ביישני ואתה לדרכך...
טיפשה שכמותי שנתתי לך את מה שרצית כל כך הרבה זמן, ואולי
לא... כי נהניתי, מה שכואב לי כל כך זה שאני כל כך אהבתי אותך
ברגעים האלה, ואתה אהבת רק את הגוף שלי, ואת הרגשת העליונות
שקיבלת מזה.
והיום? חודשיים מאז שזה קרה... "הידידות" הדפוקה שלנו על
הפנים, פעם אחרונה שהתקשרת הייתי אפאטית לגמרי בטלפון... ומה
ציפית שאהיה מאירת פנים? נמאס לי כבר. קיבלת מה שרצית, עכשיו
תורי להמשיך, בלי הכבלים של הרגש שלי כלפייך ואני אמשיך
ובגדול, ואני אפגע בך כמו שפגעת בי... ולמרות שלא הבטחת לי שום
אהבה... כואב לי, ואני אתגבר כי אני חזקה.