הכל מתגמד ביום הזכרון
השמים נראים נפולים
הרוח עובדת עצות
אינה יודעת לאן לפנות
האויר קופא על מקומו
אוירה קודרת אופפת ת'כל
כבר עם בוקר אור
הכל נראה אפור
אתה קם בכבדות ממטתך
ללא ענין לובש את כתנתך
אוכל בחוסר תיאבון
מביט בלי חשק בעיתון
קשה לך עם האשה והילדים
אינך יודע כיצד נפרדים
אתה לחוץ ומלחיץ ת'אחרים
אתה מרגיש ערירי ומבודד
בלי יכולת להניח בצד
מטען שנוצר שרובץ ומעיק
שאין לו מתחרה ביכולת להזיק
אתה אט אט קורס נופל
ודבר לא יעזור לך להנצל