כמו שהלילה יורד, הגשם נוזל, השלג נופל ואתה צורח. אני מחליקה
במדרונות הריך, לא מוצאת שום מחסום לבלום בו את נפילתי. והתהום
שלך מקבלת אותי בחום והבנה, היא מבינה את מה שאני לא מצליחה
לראות מבעד לערפל שלך. אני מקבלת את דברייך בהרהורי חרטה על
שלא נאחזתי בענף שהצעת לי מצלע ההר. אתה מביט בי כמו המביט
במראה, אני רק החזר של קרן אור ישנה שעברה מולך כבר לפני
שנייה. לא מחדשת כלום, לא בוראת את העולם מחדש בשבילך. לא
כמוה.
כמו שהלילה יורד, הגשם נוזל, השלג נופל ואני צורחת. אני מטפסת
במשעול גופך מחפשת פרצה  שתקרא לי, איזו צלע רופפת שתרשה לי
לחדור לתוכך. שתקבל אותי בחום והבנה, שתבין את מה שאני לא
מצליחה לראות מבעד לערפל שלך. שתקבל את דמעותיי על שלא הצלחתי
להתחבר ולאחות את פצעייך. אתה מביט בי כמו המביט בבואתו אשר
בנהר, הרואה את דמותו בפעם הראשונה. לא מאמין כי מה שעומד
למולך הוא אתה. השתקפותי ניבטת מבעד לעינייך.
לא מחדשת כלום, לא בוראת את העולם מחדש בשבילך. לא כמוה.