29/4/98
אני ישן ושוב חולם אותו חלום
ובחלום אני רואה אותך
ואת רוקדת בשמלה לבנה
ומסביבך הכל חשוך, כל-כך חשוך
ורק את זוהרת במין זוהר פנימי עמוק
ולאט לאט החשכה מתבהרת
ואני מזהה את המקום,
זה בית קברות - בית קברות צבאי
ואת ממשיכה לרקוד, ריקוד חזק
ואת רוקדת מעל קבר
ועל המצבה שם של חייל
עכשיו הכל בהיר, והשם הוא שמי
גם אותך אני רואה עכשיו ביתר בהירות
אני מזהה דמעות שזולגות מעינייך
את בוכה, האם זה עליי?
אל תבכי ילדה אני אומר
אבל את לא שומעת את דבריי
את מרוכזת בריקוד ופתאום נשברת
נופלת על המצבה ובוכה בחוזקה
מסביב למצבה מופיעים פתאום פרחים
פרחים לבנים הצומחים מדמעותייך
ואני רוצה לחבק אותך ולא יכול,
אני צועק אלייך ומתעורר שטוף זיעה.
וכל עובר לו עוד יום עמוס בעבודה
ובלילה אני עייף הולך אל המיטה
אני ישן ושוב חולם אותו חלום...

נכתב ביום הזיכרון 1998.
כתבתי את זה בעקבות שיחה עם חברה טובה,
שסיפרה לי על כך שהיא חולמת כבר כמה פעמים ש-3 בנים מכיתתנו
מתים בצבא.
באותו זמן קראתי כתבה בעיתון על כך שחיילים שנקראו על שם
חיילים שמתו נהרגו גם הם. המצב עשה לי סבטוחה אחת גדולה בראש
וזה מה שיצא.
בכל פעם שאני קוראת את השיר הזה אני מרגישה את הרעידות הקטנות
האלו ליד העיניים כשהדמעות רוצות לצאת.