[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"היכן השמיר לעזאזל בבית הזה ???" שאלה עדי בטריקה של דלת
המקרר,דבר שהביא לנפילת כל המגנטים מהדלת "יופי תראה מה קרה
עכשיו" זרקה עדי את כפכף האצבע לעבר ראשי ואני מבצע התחמקות
אלגנטית מלווה במחווה מזרחית חיננית.

"טוב למה את צריכה שמיר ?" זרקתי את השאלה לחלל החדר בעודי
מנסה לבצע תימרוני התחמקות משלל האביזרים שהושלכו לעברי ....
"הייי הנה המהדק שחיפשנו אתמול" התכופפתי להרים את החפץ מהרצפה
ובעודי מתרומם פגע חפץ במצחי והרגשה של עירפול אפפה אותי,"הייי
תראו את כל הצבעים היפים" אמרתי במעין הרגשה של התרוממות מוח
(הרגשה שמלווה אותי בד"כ לפני שאני מקיא) ,"אויש תשתוק אתה
בכלל עיוור צבעים" אמרה עדי בעודה פותחת את דלת המקרר שוב
ומתחילה להשליך את המצרכים החוצה, "הממממ ממתי החלב הזה"הריחה
עדי את הקופסא וקימטה את אפה מיידית "אווופ זה עם גושים" שפכה
עדי את תכולת הקופסא ואני מנסה למנוע ממנה לשפוך את הקוטג'
לזבל נתקל בתיק שמונח על הרצפה ומבצע נפילה חופשית על הרצפה
בסגנון חופשי תוך גלגול ססגוני (זה ישאיר סימן בטוח) וסיום
מסלול בתוך הקיר הנגדי.

"אויש כמה רעש אתה עושה"נעמדה עדי מעל לראשי בעוד בועטת בי
בקצה הנעל "קום ותעזור לי למצוא את השמיר" הוסיפה בטון מצווה
וניגשה בחזרה למקרר, שמעתי את הדלת נפתחת ואת צעדיו של ניסים
בחדר "מה קרה רני למה אתה על הרצפה ?" הרגשתי את ידיו עוזרות
לי לקום מהרצפה (אלו השיניים שלי שם למטה או שנשברה לי החבילת
טיקטק ???) "א-י-פ-ה  ה-ש-מ-י-ר ???" שאגה עדי ואני וניסים
מביטים אחד אל השני בהבעה של פחד בעינינו שכן עדי עומדת עם
סכין ביד ומנפנפת בה מעל לראשה עם ניצוץ של שגעון בעיניים
שנורא מזכיר לי את הניצוץ שיש לאורנה כשאומרים לה שנגמר נייר
הטואלט.

שנינו מתחילים לבצע תנועת איגוף על מנת להגיע לעדי ולפרוק אותה
מנשקה אך כאילו חוש מסוים מנחה אותה והיא מתחילה לרוץ ברחבי
החדר ביללות הדומות נורא ליללות של זינה הנסיכה הלוחמת הנערצת
עלינו כל כך, "תתפוס אותה כבר"מסנן ניסים לעברי בעודו ניגש
להביא מארון התרופות את זריקת ההרגעה ,"אני כבר בא לעזור" אני
שומע את קולו מהחדר השני ושומע את הקול האופייני לחיטוט בארון
התרופות מלווה בקללות ציוריות מאחר ושכחתי לציין באוזניו כי
התרופה נגמרה וכן שהנחתי אתמול מלכודת עכברים במקום (משחק
שאנחנו נהנים לשחק מידי פעם).
קול הדלת הנפתחת ונסגרת נשמע ומיד קולו של ניר "מה כל הרעש
הזה?" ניר מלווה ביואב,גיא,נטלי ורונן נכנסו לחדר ולפי מראה
החדר אני משער כי הם קצת המומים "עדי קצת איבדה שליטה"אני פונה
אליהם "והפעם מדובר בשמיר" הוספתי,הבעת הדאגה שעל פניהם הוכיחה
לי כי הם מבינים את חומרת המצב ואכן כל אחד ניגש למקומו כמו
שתירגלנו פעמים רבות במצבים מעין אלו.
ניר לובש את ככפות המגן (מאז תקרית הגזר הידועה לשימצה).
יואב ניגש להביא את הרשת.
נטלי בודקת את תקינות קולר החנק.
גיא ורונן מתפרסים בחדר בעמדות אסטרטגיות עם תופים בידיהם וכעת
הכל מוכן לבואו של ניסים עם הרובה חיצים וחומר ההרדמה.

אנו מתחילים לסגור את הטבעת מסביב לעדי המריחה את האויר כמו
בעל חיים לכוד ונוהמת לעברינו תוך חשיפת שיניים , "די עדי הכל
יהיה בסדר"אני פונה אליה בטון רך תוך הושטת היד קדימה,
"אייייייי למה את נושכת" אני מנפנף את ידי באויר בכאב ומביט
בעדי בעלבון וזו מחזירה לי מבט מתריס ויורקת את פיסות האצבע
שלי מבין שיניה.
"לולולולולולולולולווווווו" אני שמוע אצת נטלי מבצעת זינוק
באויר עם הקולר ומיד גם קול גופה המתפרק על השולחן שכן עדי
בתנועה קלה התחמקה (תזכורת לעצמי :להזכיר לנטלי כי יללות רק
מזהירות את עדי מהתנועה המתוכננת שלה),אני מתכופף להרים את
חתיכות האצבע שלי מהרצפה (לוקח לי שעות להדביק אותן אח"כ)
ושומע ברקע את גיא ורונן בקולות התופים מבריחים את עדי ברעש
גדול לפינת החדר שם יהיה קל יותר להשתלט עליה (אנחנו רוצים
להאמין בזה).
אני מצטרף לחברי לעבודה והחגורה מתהדקת לאט לאט, עדי כשגבה אל
הקיר פולטת יבבות קטנות מלוות במילים לא מובנות כשמידי פעם
ניתן לשמוע את המילה "שמיר" משתרבבת פנימה, ניסים מכוון את
רובה ושולח חץ מרדים ישר לעדי "אייייי יא כלבים" פולטת עדי
כשהחץ נתקע בצווארה והחומר מתחיל בפעולתו שכן ההבעה שעולה על
פניה מזכירה חתולה שאכלה לשובע "אני אנמנם לי קצת ואז אחפש את
השמיר" מגרגרת עדי בשקט ומתכרבלת לשינה עמוקה על הריצפה.

כצוות מיומן אנו קושרים אותה ומצלמים אותנו מניחים את הרגל מעל
גופה (חודש הבא יש תערוכת תמונות שלנו !!!) ומביאים אותה למיטה
להמשך טיפול תרופתי הנהוג במקרים מעין אלה.

לאחר זמן קצר כשעדי התאוששה והתעוררה (עדיין קשורה כי העבר כבר
הוכיח את עצמו) שאלנו אותה למה דווקא שמיר.."הא זה פשוט" אמרה
עדי..... "רציתי ללכת לקניות ורק רציתי לברר אם צריך לקנות".


טוב עכשיו נטלי מחפשת את המסקרה שלה .... מה עושים ?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אתה בכלל לא
דומה להורים"

מתוך : אבחנות
פולניות
טיפוסיות

פולני בסטרט אפ


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/4/02 2:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רן צדוק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה