מנקודת המבט שלי ראיתי רק את הגב של דלת הדירה שלך, זוכרת
ששאלתי את עצמי בפעם המאה "מי צובע לעזאזל את הדלת של החדר שלו
בכחול עם נקודות אדומות?!". אומנם השילוב המוזר והלגמרי לא
בנאלי של דלת כחולה כהה עם נקודות אדומות וקירות ירוקים כהים
היה בהחלט מדהים במוזרותו, אבל, בכל זאת...
מנקודת המבט שלי ראיתי גם קצת ארון. רק את החלק עם ה M גדולה,
האות האחרונה שכתובה על הארון בתוך המילים PEACE AND FREEDOM.
כמה מתאים לך, שון.
היה לי נוח, עם הראש על החזה שלך. מלטפים אחד לשני את השיער,
אתה משחק עם הצמות המוזרות שלי ואני עם השערות הארוכות שלך,
שכשעמדת הגיעו לך כמעט עד למותניים. היה לך שיער חלק כזה,
שחור, כיאה לאינדיאני. מידי פעם גם העברתי ליטוף חם על הבטן
שלך. הרגשתי את העיניים הכחולות, המבינות שלך ננעצות בי
מאחורה, בוחנות לי את הקעקוע ואת המחשבות. העיניים שלך, שהבינו
בדיוק את כל מה שלא יכולתי לאמר. מידי פעם נתת לי נשיקה קטנה
בשיער, לוקח נשימה ארוכה ומריח את "ריח הים שיושב לך בתוך
השיער", כך אמרת לי אז.
שמעתי את הנשימות שלך כל כך קרובות אלי, ממש מבפנים. ראשי,
מונח על חזך, עולה ויורד יחד עם הנשיקות השקטות שלך, שהשתלבו
בקצב בלוזי מינורי עם הנשימות שלי. שתקנו אז, מקשיבים לשילוב
קולות הציפורים והגניחות שבקעו מהחדר של השותף שלך. "הקולות של
הציפורים של 4 בבוקר, הם לא קולות הציפורים של אחרי הצהרים"
צחקקת לעצמך בטון שלא מתאים לבחור בן 23, נו מילא, מה זה משנה
עכשיו? ידעתי בדיוק מה אתה חושב, ידעת אתה בדיוק מה לי יש
לאמר.
עוד שעה אתה נוסע לנתב"ג, חוזר הבייתה לניו-יורק.
"המדבר מלא בריקניות" אמרת לי במבטא אמריקאי כבד, פעם ראשונה
שאמרת לי משהו בעברית. בדרך כלל התביישת לדבר. הבטת בי, חייכת
אל נוכח השתיקה שלי, צחקת ואז חיבקת אותי הכי חזק.
"הלוואי שיכולת להיות שלי" אתה רוטן, מודע היטב לעובדה שאני של
אף אחד. הזלנו קצת דמעות בשתיקה שבאה אחרי המשפט הזה שלך. ואז
התנשקנו בלהט, מבינים שזו הפעם האחרונה.
זה היה לילה מגעיל שון, החיבוקים שלך, הנשיקות שלך, השתיקות
שלך... כל כך התגעגעתי לזה אחרי שנסעת.
אתה עכשיו לומד אומנות בניו יורק, מחזיק פאב ג'אז בניו
אורלינס.