תחזור כבר, אולי כבר תחזור? אולי כבר תהיה בבקו"ם ותשתחרר? מה
אתה אומר? מתאים? תקבל את הרכב, תקבל את הדירה, תכיר איזו
בחורה... אולי באמת? נשמע מתאים? אין יותר חוקים, חיים הרבה
יותר מתוקים. קצת חופש, מה רע? במקום שהלב שלי פה ייקרע.
תישאר בקורס, נשמע לך טוב? אולי תישאר גם בבסיס להדריך? אולי
את הפרופיל תנמיך? מסכים?
תהיה קרוב לבית, תהיה קרוב אלי, לא אשאל יותר "מתי". איך זה
נשמע? לי זה אידיאל, יהיה לכולנו הרבה יותר קל ותהיה הרבה יותר
זמין. יום אחד, אולי תבין.
געגועים לילדות, נשמע לך מוכר? כשלא חשבנו מה יהיה מחר? כ"כ
הרבה צחקנו - אתה זוכר? זה רחוק? מסתבר שכן. זה היה כה חופשי,
בלי חרדות בראשי, זכור לך בכלל? הרוגע? השלווה? משהו מכל זה
אצלי כבה, ונשארה רק תקווה. אוף-צא כבר מהצבא.
כי אני פה יושבת, אתה יכול לתאר, רק עליך חושבת ושומדבר אחר לא
עובר לי בראש המתמלא בסרטי זוועה והפחד התמידי. רוצה אותך פה
יחד איתי.
אתה שם כי זה מה שאתה רוצה, כי זה מה שתמיד רצית. אז אני נאלצת
לקבל אך לא רוצה להיאלץ גם לתת את הדבר הכי חשוב שיש לי.
האגואיזם רודף אותי, מן תכונה מכוערת, אך קשה לי אחרת ומשום מה
זה מתבטא דווקא איתך ששונא את הלחץ ושונא דאגות ושונא כל דבר
שמביא תחושות כה רעות. "אני אוהב אותך ואל תהרסי לעצמך את
החיים בגלל שאת תמידית נמצאת בגעגועים"
ואני מחזיקה את הדמעות בגרון, משתדלת לא להיחנק למרות שהייתי
שמחה אם זה סופסוף היה קורה.
להיגאל מהיסורים, להיגאל מהמחשבות, להיגאל מהכאב, להיגאל
מהלחץ, למות בשבילך. כי אם הייתי יודעת שזה יציל אותך בסופו של
דבר הייתי הולכת על זה.
תוריד פרופיל, אולי תהיה מוכר בשק"ם? אולי תהיה סתם פקיד? תגיד
- אותך זה לא מפחיד? להיות בקו האש בשטחים תמיד עירני, עם
רובה. תגיד, זה שווה? עלי אתה רוצה לשמור? עלי - זו שרואה הכל
שחור? נאמן לפלוגה? נאמן לצנחנים ואני פה מחכה שיעברו כבר 3
שנים.
הבטחות הבטחות, זה כל מה שאני עושה. אתה רוצה אותן על דף כדי
לפרוע אותן כשתשתחרר אולי הן גורמות לך לרצות גם שזה ייגמר
ואני יושבת פה ומרגישה כמו לילך גליקסמן. סופרת כל שעה, מוחקת
כל דקה, חיה ע"פ הזמן שלך, חיה בשבילך, חיה לא חיה, לא חיה
בעצם.
אחי הקטן, עולם שלי.
אני חושבת שלעולם לא תדע, כמה קשה להיות אני. |
