29.6.85 הספירה לאחור

אני לא מאמינה! פשוט לא מאמינה שעוד שלושה שבועות אני אהיה
בניו-יורק ואראה את ארצות הברית.
לא מאמינה שאני אבריא והכל יראה פתאום ורוד. בינתיים אין לי
ראש ללימודים, ואני מוטרדת מהנסיעה, רוצה שהזמן יעבור מהר,
ומצד שני מפחדת מהמהירות בה הזמן חולף.

1.7.85 אני מרגישה כפוית טובה כלפי הורי
But I can't help it  !
וזה נורא מתסכל.
אשמה מחלחלת בתוכי. איני יודעת איך אחזיר טובה לכל אלה שתורמים
כה הרבה (לאו דווקא כסף) בכדי שאני אבריא. רוצה לומר תודה ולא
יודעת איך- זה מתסכל..
האם הכאבים שאני מרגישה הם כתוצאה ממצבי הפסיכולוגי (מתח,
תסכול, ייאוש...),  ואני לא יודעת מה לעשות!! אני מפחדת!!


7.7.85 -זהו! - מחר הבחינה האחרונה!

... ואז מתחילה הספירה לאחור של הדקות הנמתחות לקראת
נסיעתי...
!!!   I'M SCARED, BELIEVE IT OR NOT, I  DO