כל יום אני מחכה
למשהו צפוי
והוא לא בא
הוא לא מצלצל בפעמון
פותח דלת ונכנס
הוא לא שולח לי מכתב
או אימייל
או מתקשר לטלפון

כל לילה אני מביטה
בתמונה שתלויה על הקיר
והוא לא זז
הוא לא מרים את היד
ואומר שלום
אפילו לא טורח להסב את ראשו
לא ממצמץ
לא מחייך
לא נושם.

כל שנה שעוברת
אני צריכה אותו יותר
אני תלויה בו
אבל כל מה שנשאר ממנו
זו הקלטה בראשי
זכרון
תמונה
אני שומעת אותו קורא בשמי
וקוראת בחזרה

והוא לא רץ אל זרועותי
לא מתכרבל בחיקי
הוא לא איתי יותר
הוא יצא מחיי
הוא עזב אותי
הוא עזב בלעדיי.