ופתאום היה בא לי לצרוח .
לצרוח עד שכל העולם יסתובב וישאל : "מי המטורפת הזאת
שצורחת שם ? אולי צריך לקרוא למשטרה".
שתקתי כל כך הרבה זמן , עד שלא היה אכפת לי לצרוח עד
יום מותי , או עד שאהיה צרודה . מה שיבוא קודם .
רציתי לזעוק על כל האנשים המתים , על כל השתיקות המביכות ,
על כל הבליינד-דייטים הגרועים , על כל האורגזמות המזוייפות .
לצעוק צעקה גדולה לשמיים , על כל פעם שמזג האויר לא
מצא חן בעיני , על כל כשלון שהיה לי אי פעם ולא חישל אותי ,
על כל מישהו שרציתי , רציתי כל כך ...
ושתקתי כל כך הרבה בעניין הזה , כל כך הרבה פעמים שתקתי
לפניו , ולא הגבתי , והבלגתי , וסלחתי לו , ואהבתי אותו .
ופתאום היה בא לי לצרוח .
ולא היה בי כבר כח , והחרשתי .