רציתי לכתוב משהו על תשוקה .
על אהבה בלתי נשכחת , על מין מדהים וחסר מעצורים .
רציתי לכתוב על תשוקת האדם לאהבה , לשייכות , לליטוף בזמן
הנכון ומהאדם הנכון .
רציתי לכתוב על מישהי שמחכה לבד בבית , ועל גבר , אולי לא
מדהים , אבל אחד כזה שהיא מאוהבת בו , שמגיע ומעלה חיוך
על שפתיה .
רציתי לכתוב משהו שישאיר חותם על כל מי שיקרא אותו ,
שיעצום עיניים וילחש לעצמו : "זה עוד יקרה גם לי."
אז העלתי את התוכנה , והתחלתי לכתוב , אבל זה לא יצא מוצלח .
זה יצא סתם קיטשי , ולא מיוחד .
והיא לא הייתה מאוהבת בו עד כדי כך , והוא איכשהו נתקע בפקק
ולא יכל להגיע .
ובסוף הסיפור היא נשארה בבית לבד , רק היא והמיטה הריקה ,
והוא היה תקוע עד ממש מאוחר בגשם באמצע איילון .
הדמויות שלי לא רצו להתחבר , משום מה .
שאלתי אותן למה , ולכל אחת מהן היו המון תירוצים .
"הייתי במחזור"
"הייתה תוכנית ממש טובה בטלוויזיה"
"היה לי יום גרוע בעבודה" ...
פעם אף אחד לא שאל אותן מה דעתן .
מי שמע על זה שאריך קסטנר שאל את פצפונת : "תגידי , בא לך
על אנטון ?" והדמויות של היום - תמיד יש להן טענות !
הרי מה לואיס קרול היה עושה אם עליסה הייתה אומרת לו :
"שמע , עזוב אותי מהרעיונות הפדופילים שלך , אין לי כח
להתכווץ
ולגדול , וגם הזחל הזה זה משהו נורא - הנרגילה שלו עושה לי
להקיא."
שנת 2002 . מי היה מאמין שהדמויות ינקמו בנו ככה...?
או שמא זו רק הסכיזופרניה שלי...? |