למה אני צוחקת?... כי אתה פשוט לא מכיר אותי...

אתה אומר שאתה אוהב אותי... אתה פשוט לא מכיר אותי עדיין
אהובי.

מה אתה חושב שאתה אוהב? בחורה מושלמת? נפשית כמובן.

לא. אתה טועה. כי אתה לא רואה.

אני שותקת כי כואב לי.
אני שותקת ואתה חושב שזה כי אין לי מה לומר.
אני שותקת כשקשה לי.
כשאני מפחדת לבכות.
כשאני אומרת בסדר, זה לא באמת.
פשוט אל תשאל אותי יותר. אני שונאת לשקר.

אתה חייב להבין! אצלי השקט! הוא הגרוע מכולם!  

אני אוהבת אותך.
אתה לא מכיר אותי.
אבל אני אוהבת אותך.  
לכן זה קשה לי.  

אתה טועה. אתה פשוט לא רואה.
ואחרי שתקרא, אל תבוא ותשאל. בבקשה בבקשה אל תבוא ותשאל..
כי שוב אומר לך שהכל בסדר ושוב אשקר..
ואז אתה תשאל: "באמת"? ואני אומר: "כן. הכל בסדר".

ואז אתה תחבק, תנשק, תאהב...
ואני בשקט בשקט.

אני אכאב.    



אני לא יודעת למה אתה אוהב אותי. נראה לי שזה פשוט יותר נוח .

אני פוחדת לשאול. פוחדת לקבל תשובה.
פגישות הן פשוט מטלה. איתך.
ולא אתה אשם. אולי זו רק אני. אולי השירות המרגיז של התקופה
הזו... שלך... ושלי...  

אני יודעת שמחר נדבר על זה. אני יודעת שאני אצטער שכתבתי.
אני לא יודעת מה לעשות.
האם זה עוד מכתב ללא יעד אמיתי? האם לאחר שהכל יסתדר תשאל אותי
האם זה עלייך? ואני אומר שלא. כדי שלא נבכה שוב. כדי שלא תסתכל
עלי במבט דואג. פוחד.

אתה לא מבין שאני אוהבת אותך.
אתה לא מבין שאתה לא יודע מה אתה רוצה. אתה רק אומר שכן.  
אתה לא באמת אוהב.  

אולי כדאי שנפרד. ואסבול עוד יותר. ותהייה חופשי לחיות חיים של
חייל. רווק. מאושר. מסודר. עם אלפי הידידות שלך. וכל החברים.

כשתקרא את זה - תכעס.
לא תבין למה לא חיכיתי לשיחה שלנו . מחר.
אני לא יכולה לחכות. זה מה שאני מרגישה.

אתה איתי כי אין לך ברירה.
אני לא צריכה את זה.  אני אוהבת אותך.  אבל לא צריכה שתסבול
בשבילי. או יותר נכון בגללי.

עשה בחייך מה שתרצה.  
אני כאן. כמו תמיד... מחכה שתחזור... שתתקשר... שתאמר שאתה
אוהב.  


אני עושה מעצמי אפס אחד שמן ועגול. כבר לא איכפת לי.
רק דבר אחד אני מבקשת, כשתקרא את המכתב, אל תבוא ותאמר ואל
תבוא ותשאל: "האם זה עלי"?  

אם תבוא ותשאל...
לא אסלח לך בחיים.  



יתכן ואני מעט מגזימה...
הפשע היחיד שלך היה לא לשאול מה אני רוצה.
אבל לדעתי, זה מחוסר אהבה. אפילו אם תאמר שאתה אוהב אותי...
לשאול... היה צריך לבוא לך לבד לראש... ולא שאלת...
זה אומר הרבה.
נראה לי שגם לך זה צריך לומר משהו. לא נדלקה שם במקרה איזושהי
נורה?
אולי אתה לא באמת אוהב, כמו שאתה חושב, אה?

ואחרי כל הסיפור הנ"ל. אל תבוא ותשאל: את אוהבת אותי בכלל?

התשובה היא כן. אני לא יודעת כבר אם זה טוב או חבל.