לגעת בנקודות הכי קטנות שמזיזות את החיים ומעיפות רגשות
ומעבירות מסרים.
לקחת מחשבות הכי גדולות שמניעות את העולם מעיפות אנשים לעבר
האובדן.
לתת לכל אחד להאמין כי הטוב מתקרב ולא לדעת כי העולם עיוור.
הוא לא יכול לקחת את הדברים הללו שאתה נותן להם.

נאיביות היא המילה לכל. לרשע , לאהבה.  
שממה היא ההרגשה הכי גדולה.
כאב הוא המצב הכי נפוץ.
זהו עולמנו זה.

לתת את מה שאין לך זה הדבר הכי קשה.
לקחת דברים שלא רוצים.
לגעת ברגשות שלא קיימים.
צביעות חוגגת, שנאה בולטת.

אנשים קטנים כמו נמלים, רצים מחפשים טוב לב.
הם לא מבינים שהכדור עגול, לא מתחלק לא משתלב.
לא יודעת כמה ואיך להסביר, אנחנו חיים בתוך דילמה חסרת מוצא.
כולם אצים משתוללים, מחפשים יציאה מהמצב בו העולם נמצא.  

כשהאהבה מנסה לשרוד, כשאף אחד כבר לא מוצא לה הגדרה.
כשהכאב גודל גודל משתנה משתולל כולם בועטים בה.
לא מבינים כמה דברים חשובים כמו לדעת לחכות בשקט.
כי השקט הוא הדבר הכי מפחיד שידע העולם.

אני רק מחכה למצב לא ידוע לא מוכר לי בשום דרך.
מחכה מחכה לרגע בו אגלה אור קטן אפילו מזוייף, בקצה של מנהרה.


מנהרה לגן עדן מובילני לעולם טוב יותר.
עולם טוב יותר מובילני לאהבה.
אהבה מובילני לשלמות לשמחת חיים.
ושוב הגלגל מסתובב מסתובב...
כמה אירוניים הם הדברים.