מוקדש כל כולו לרפאל אלישקשווילי שנפל ביום בו נולדתי, ומאז
נמצא איתי תמיד.

איתי תמיד

לא הכרתי אותך מעולם. רק דרך תמונות באינטרנט. לא שמעתי אותך
מעולם, וסביר להניח שלא שמעתי אותי גם.
אינני יודעת באיזו שעה של היום נפלת, וזה גם לא משנה כי אינני
יודעת מתי נולדתי.
רק דבר אחד ברור לי-
שמאז שנולדתי
אתה איתי.

היום מלאו ארבע עשרה שנים ושני חודשים לנפילתך. היום גם יום
הזיכרון. זה אומר שהיום אני בת ארבע עשרה וחודשיים- ובדמיונותי
רואה את משפחתך בוכה.
רציתי לשלוח מכתב הזדהות, כבר כל כך הרבה שנים. בכל יום הולדת,
בכל מסיבה-
אתה איתי.

אני חושבת עליך המון. בכל יום כמעט.
רואה את שמך ברשימות הזיכרון
ובוכה.

תאריך הולדתי המקודש מהול בדמך.
היום בו נולדתי- שנה כה שמחה
שנת אבל ליקיריך.

חיים ממך

קראתי שהיית טיפוס התנדבותי, שהיית נחמד.
אבל עדיין כשרואה אותך בדמיוני-
יש רק חלל גדול של מה שנגמר.

אתה היית וודאי כל כך הרבה לכל כך הרבה אנשים.
רק בשבילי אתה מסמל דבר אחד ויחיד-
חיים.

אני בוכה עליך. דמעות- כנהרות זורמים.
לא יודעת אם אהבת לשחות, או אם אהבת מלח.
יודעת עליך רק דבר אחד ויחיד.
נפלת.
וממך קמתי.

נתת לי כל מה שהיה לך ואיבדת.
נתת לי משפחה, גוף וחברים.
לך רק כנפיים לבנות השארת,
והלכת לעולמים.

תודה

תודה לך על הכל.
על ההקרבה העצומה.
תודה שבכל הלילות העצובים,
היית לי נחמה.

עדיין חושבת עליך
כאן למטה.
ומחכה שיקרה משהו מופלא,
כמו אות
ממך.

כותבת לך שירים
למרות שמעולם לא הייתי משוררת.
אומרת לך דברים
למרות שוודאי לא תזהה קולי.

רוצה להגיד כל כך הרבה,
כי איך אוכל לכסות את הבור-
הבור שנפער
במקום בו היו חייך
והיום רק חוסר וודאות.

רוצה רק לסיים בשורה אחרונה.
ולהגיד לך מכל הלב תודה.
כי גם אם אחרים לא יודעים,
אני יודעת
כי במותך
נתת
לי
חיים