נתתי נשיקה לבובה מחרסינה
ולא הרגשתי קור.
חיבקתי חזק בובה מחרסינה
והיא אפילו לא נסדקה.
בובה מחרסינה, עדינה ויפה
בובה- לא בובה
חרסינה- לא חרסינה.

רק אלוהים (יהיה מי שלא)
יוכל להסביר
מה קורה שם בפנים,
בליבה.
היא אינה מצייתת,
עושה רק את שלה.
הבובה קמה על יוצרה.

חרסינה עוטפת גידים ובשר
ורוח ונפש
נראה ממש מושלם.
היא לא תישבר
(היא סבלה כבר הרבה)
היו רגשות,
אהובים,
אוהבים.
לפחות אחד.
היה לה
אותי.

                                                (1987)