למחרת...
תחלקו לי כבוד אחרון -
אחים,
חברים,
וראשי ממשלה.
למחרת...
כולכן תאהבנה אותי -
יפות,
רגישות,
ושבורות לב.
למחרת...
אמא ואבא,
שמיים שנפלו
ודמעות הנשטפות
אל מקווה החרטה ורגשות האשם.
למחרת...
כל אותם הדברים שלא היו לי אתמול.
למחרת...
לא יהיה לכם עוד מחר.
שעונכם הקפדן יעצר,
כלוא בין מחוגי זיכרונות
כבדים...
כבדים מנשוא,
קלים מנוצה על כתפי,
קלים מהכדור המתמוסס בין אצבעותי -
התבל הגוועת הנשטחת בפני,
קלים מהאמת שאינה נוגעת לי עוד,
קלים מגרגר האפר שנהייתי,
קלים מהנייר האל-מותי
במעטפה לבנה,
חתומה לנצח
בחלב נרות זיכרון. |
