אלונה שולמנקו / שלי |
בסוף מילה מלטפת
כמו שהזהרתי את עצמי שלעולם לא לומר;
וזה היה כמו דבש צלול, מתוק
כמו טיפת לבנה שנוטפת
כמו מים קרים וצלולים בחום המדבר;
לעולם לא לומר, נזהרתי, נשבעתי,
כי לא שלי אתה, אלא איתי,
אך כמהתי בשקט אל אותה המילה העוטפת
בשלווה מתוקה, ברוגע איטי.
ולא, לא רציתי להיות מוגבלת על-ידי השיכות לך,
אלא להיות כל-כך נאהבת
עד שנוסף אל השאר
אהיה גם שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|