לפנות בוקר....אני בוהה מבעד לחלוני הכהה..מחכה לטרפי......
קולות הבוקר המהדהדים  מצידו השני של קירי....... קולות
הציפורים המצייצות והעלים המרשרשים, הנופלים לקרקע חסרי חיים
..
בחדר לידי שרוי איש חסר תודעה בנוגע לעומד להתרחש לו.....
בנוגע למה שהתרחש כבר למאות ויתרחש עוד לאלפים. למה שאני
מדמיינת בראשי קורה לו לפחות מאה פעמים במאיה...
הדבר לו אני יגעה  והחומר לו אני זקוקה...אדום ...חם...מתפרץ
בחמימות מקפיאה מוורידים קרועים, מעורקי הצוואר שנתלשו על ידי
שיניים מיוחמות - השיניים שלי...
האהבה היחידה שלי היא אהבתי לנוזל החיים - הדם. נולדתי לעולם
קר וחסר תקנה זה למען מטרה יחידה בלבד להונאת גברים ... אותם
בני אנוש קלי פיתוי כמו חומרים קלי תמס.....
למדתי מה הם רוצים, מה הם צריכים והמשכתי לחיות אך ברגע שהם
מגלים מה אני רוצה , צריכה , חייבת , זקוקה לו הם  חדלים
מלהוות יצורים חיים הם נהיים לגופות קרות , מנוכרות וחסרי
רגשות - הם נהפכים להיות אני ....
אני שומעת מחוץ לביתי את קולות הגשם העומד להתפרץ מהרקיע
..העומד לשטוף את האדמה במטרה לטהרה אך אני שעברתי גשמים רבים
וברקים וקברתי רבים, יודעת שזה לא יפתור דבר. כולם נשארים
זהים, המציאות נשארת אכזרית ושיני זקוקות לדבר אחד : עור אנושי
, אפידרמיס וכל הקסם שמתחבא מתחתיו אך לא לזמן רב...
תהליך המיוזה  שאירע בגוף אימי ואבי יצר מוטציה ששמה נמנה
כשמי........
אני שומעת אותו מתעורר...אני מודעת להיותו צמא למים ורעב
לאוכל.......
הוא זקוק למה שאישה בלבד יכולה להעניק לו ואני אעניק לו זאת
פעם אחר פעם עד שהוא יהיה מוכן אליי עד שהוא ירגיש שלי ויחשוב
שאני שלו...אני אשלה אותו ..אני אהרוג אותו...
אני אעניק לו את ההנאה הגדולה בחייו ואשלול אותה ממנו כפי
ששללו אותה בעבר ממני ... אשלה אותו כפי שאני הושליתי ...אני
הייתי אחת מיחידות הוא יהיה אחד מרבים...

הסכין בידי .....
אני מוכנה .....  עוד מעט, עוד קצת ,להרים ידי במעט, ולחוש את
גופו רועד, את דמו זורם שוטף את המיטה, שוטף אותי מבפנים
ומעניק לי תחושה אלוהית - שליטה מוחלטת .......הצמרמורת מציפה
ומבט עיניו - המבט האחרון שאי פעם יחווה - מבט רווי אימה ,
רצון למחילה , צורך לעדינות , לסליחה ואני מביטה בו עם מבט
נטול רגש..שנייה לפני שאני לוקחת ממנו את נפשו, ... בולעת אותה
ולא מביטה אחורה........אף לא לשנייה.........