הן עומדות בשורה כמו חיילים.
מסתכלות למטה על התהום.
רואות בתוך החושך את העיינים שהן שמעו עליהם כל כך הרבה.
הן מקבלות תדריך אחרון.
התדריך הוא לא כל כך מסובך;
פשוט לעצום עיינים,
לשאת תפילה
ולקפוץ...
בלי מחשבות מיותרות.
בלי הרבה פוזה והתחכמויות.
מידע מודעיני שנקלט ברגע האחרון מטיל עליהם אכזבה.
אולי אפילו קצת שמחה מוסתרת בלב של כל אחת ואחת מהן;
המשימה התבטלה.
למפקד יש ספק.
ועם ספק,אי אפשר לקפוץ.
הספק הזה,חשבה אחת מהן, הוא האויב הכי גרוע של החופש.
והן היו כל כך קרובות,
ממש על הקצה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.