שלושים שנה של טקסי זכרון,
ושוב חולצות לבנות, מכנסיים כחולים ודגלים מתנופפים.
ושוב כתובות האש זועקות בצהוב ואדום,
והחיים נמשכים.
ושוב "מגש הכסף" ו"אלה האחים שלי אלה האחים",
ושוב "מה אברך" ו"דמעות של מלאכים",
והחיים נמשכים.
ושוב בטלוויזיה משודרים סרטים מלאי פנים, חיוכים וסיפורים,
ושוב הם שהלכו, לרגע, לרגע חיים,
והחיים נמשכים.
והשנה החיילים שנהרגו, אז במלחמה כשהייתי כבר גדולה,
השנה הם מתים יותר ממה שהיו חיים, כי למות לא מפסיקים,
והחיים נמשכים.
והיום שרב כבד בחוץ, ואני נזכרת במלחמה ההיא,
שזו היתה סיסמת ההרגעה שלה,
ומקווה לרגע שאולי גם אלוהים החליט להפסיק,
עם הקרבות, והשמות והפנים,
והחיים נמשכים.