שלום לכם!
טראומה! ממש טראומה אני אומר לכם.
כן היום אני רוצה לספר לכם על טראומה .
טראומה! קשה בדיוק כמו שזה נשמע.
אז המקום שעושה לי הכי הרבה טראומה, זה חדר טראומה בבית חולים.

איזה טראומה יכולה להיות לבן אדם שנמצא בחדר טראומה?
רק מהשם נכנסתי לטראומה, היו צריכים לאשפז אותי, בחדר טראומה
כמובן.
ומה עם חדר מיון? זה מת, זה עומד למות, לעזור לו? זה חולה, זה
סתם מתחזה? ירה לעצמו ברגל? חייל מחפש גימלים מהש"ג? נמאס לו
כבר, די די נמאס, להיות ש"ג. הוא רוצה לתרום! אז הוא מוציא
גימלים ותורם קצת לעצמו. אבל, אגב חדר טראומה, החדר הכי. שאני
הכי אוהב בבית חולים? זה חדר התאוששות! זה חדר שמתאים לי אבל
אז, אז בא הרופא. איזה פחד, אני אמות? או שלא?..אבל מה,
הרופאים האלה עם המליון שאלות שלהם ואף תשובה אחת בשבילי. תמיד
כשהם מגיעים ואתה נורא חולה, כואב או סתם מבואס, או בטראומה
מזה שאתה פה, בחדר התאוששות. אז פתאום הרופא אומר לך בנימוס,
שהיום, היום יש לו כיתה של מתלמדים מבית ספר לרופאים או לא
משנה מאיפה וכולם נכנסים אליך בתוך הווילון החצי שקוף הזה
ומסתכלים בעיניים של עגלים על החולה האנוש, שגם ככה נמצא
בטראומה מזה שהוא היה בחדר טראומה ועכשיו הוא בחדר התאוששות
אבל במקום להתאושש הוא נכנס לטראומה. והרופא, עם השאלות שלו,
שואל אותי אם היו לי יציאות היום? מה? יציאות??? אני שואל, לא
לא. לא יצאתי לשום מקום! מה אתה לא רואה שאני בטראומה? ואיך
זה, שהרופאים הולכים תמיד מהר במסדרונות? עם פנקס כזה בעטיפת
פלסטיק קצת רכה עם קליפס מתכת וכמה דוחות פטירה. מדחום בכיס
יחד עם עט פיילוט ובטח גם מברג טסטר. לפחות אותו הראש. ותמיד
ממהרים. לאן הם ממהרים? לכוס התה שלהם בחדר האחות? אבל העובדים
הכי מוזרים בבית החולים הם המנקים. אתה אף פעם לא יודע אם זה
לא חולים מבית המשוגעים מעבר לגשר, שברחו ומשחקים אותה כאילו
פועלי ניקיון. ומה? הם הרי אף פעם לא מנקים, תמיד רואים אותם
במסדרונות, עוברים עם העגלה, מזיזים כסאות וחולים בעגלות.
מנתקים אינפוזיות אפילו, רק כדי שהעגלה שלהם תוכל לעבור. וככה
הם עוברים לכל משך היום, בין המסדרונות. לא מנקים! באמת. ראיתם
פעם את השרותים והמקלחות במחלקות השונות? איזה ליכלוך גועל
וחוסר הגיינה? כמו בבסיס טירונים! נו, מה יכולים לעשות החולים,
הם הרי חולים ובמילא הם בטראומה. טוב נמאס כבר מהטראומה הזאת.
נניח שהבראנו, או יותר נכון יצאנו מכלל סכנה. אז אנחנו
משוחררים הביתה. אתה יוצא מהדלת אחרי שחתמת על יותר דפים מאשר
על המשכנתא. ואתה קורא למונית. הנהגים המשועממים מתווכחים
ביניהם מי יסיע אותך ואף אחד לא רוצה להניע רק בשביל נסיעה של
שלושה רחובות וכיכר אחת מכאן. אם זה היה לשדה התעופה אז זה
משהו אחר. שמתם לב שאם מזמינים מונית בטלפון לנסיעה בתוך תל
אביב אז תמיד בדיוק עכשיו אין לו אף אחד פנוי. אבל אם זה לשדה
התעופה? תוך דקה הם נמצאים לך בכניסה לבניין. טוב, אז לבסוף
אחד מהם ניאות להזיז את המיצובישי המסמורטטת שלו אליך. כמובן,
שהוא לא יעזור לך לעבור מכסא הגלגלים, שחייבו אותך לצאת איתו
מהדלת, למרות שנפגעת רק בחלק עליון! כדי שלא תתבע אותם, הם
מחייבים אותך לצאת מהדלת בכסא גלגלים. כאילו כבר יצאת נכה וככה
אתה וזהו. אז אתה נכנס למונית איכשהו כבר. כמובן ללא עזרת הנהג
ומה הוא אומר לך? "הלו תיזהר על הריפוד עם הדם!!!" קיבלתי
טראומה .
11.5.99