המשימה: התנגדות להקמת ביצורים מדרום לקו האדום.
השיטה: כוח 'מולדת' ישמיד חוליה הפועלת על ציר 'בזלת',
'יהלום'."
(הדיבור הזה תמיד מזכיר לי חמין שרוף).
כח "מולדת" מנה שישה צלפים, שני מאגיסטים, סמל ומ"מ.
במסדר היציאה שלפני פעולה, התבדח איתי המג"ד מתוך מנהיגות כזו
של הקניית מוטיבציה, ואני צחקקתי בתמורה  מתוך כבוד מנומס.
ידעתי שלא החזיק ממני, אבל כנראה שמע עלי טובות, אז צבט לי
בלחי.
מאז אני סובל מאקנה.
סדר תנועה, פנינו צפונה.
השעה שלוש לפנות בוקר.
עוד שעה "טרם שחר".
סכנת נפשות של מטענים, מפגש עם חוליות אוייב, או אפילו צד"ל
שיתבלבל וירה בנו בטעות.
לבנון מסולעת ומשוייחת, כאילו היתה תפאורה לסרט מתח שופע
תרחישים.
בדרך פגשתי פרה.
התבוננה עלי בעליונות פיזית מאיימת.
פעם, בילדותי, כהשתתפתי בחוג טבע של גן החיות התנכ"י, נגחה בי
עז...מאז יש לי טראומה מבהמות.
הכל עבר בסוף בשלום, למרות שאם הפרה היתה נוגחת בי הייתי מת
וגרוע מזה- הופך לבדיחה...
הגענו לנקודת ההיערכות.
שתינו, וידאנו מוכנות ומשם המשכנו לנקודת המארב, ששולטת בתצפית
ובאש, על מקום ההתבצרות של המחבלים.
השעה הייתה חמש לפנות בוקר.
המטרות שלנו (חמישה במספר) התעוררו, יצאו מבונקר תת קרקעי עם
אתי חפירה ושקי יוטא.
מילאו את השקים באדמה ושמו אותם אחד על גבי השני במקצוענות
משהו.
באוזנינו אוזניות שיצרו רשת תקשורת.
ממש הגעיל אותי לתקוע את האוזנית לתוך האוזן.
זה היה בהרבה אוזניים קודם לכן ולא נראה לי שמישהו העביר את זה
חיטוי יסודי.
שקלתי לשלוח מכתב לרמטכ"ל בעניין, אבל בסוף שכחתי.
בכל אופן, המ"מ חילק מטרות- לכל מטרה הצמיד צלף .
נכון פסיכומטרים שכמותכם, יש מטרה אחת שהצמידו לה שני צלפים-
יופי.
ג'יזס, המטרה שלי נראתה בת שתים עשרה, טוב זה באשמת התזונה של
הפלשתינאים  שלא הקפידו על כל אבות המזון.
הוא היה לפחות בן חמש עשרה (נו, שיבה טובה).
חבל שהאו"ם לא דאג להם לקצת פחמימות, פרוטאינים, אנא עארף, כדי
שלא ישביזו נשמות יהודיות  שצריכות לירות בהם.
רק אני קיבלתי ילד , לכולם נתנו מטרה כמו שצריך.
מצד אחד זה יכול להיות שהמ"מ החזיק ממני, כשהאמין שאדבק במשימה
ואדפוק את המטרה בלי לבטי מצפון...
מצד שני, לא סביר ששם ליבו  לעניין הגיל שלה בכלל.
רק חנונה פיוטית כמותי תיתן דעתה לכך.
עוד נקודה שעשויה להיזקף לזכותי היא שהפקיד באחריותי מטרה
קטנטנת מידות, כי החשיב ממני צלף מעולה, מאידך זו בטח לא המטרה
הכי חשובה כי לא עליה הציב שני צלפים...
(לסיכום)
לא, לא נראה לי שיש כאן מטרות יותר חשובות, להפך: המ"מ הצמיד
שני צלפים למטרה אחת כי ביקש להכפיל את הסיכוי הנמוך שידעו
להציע אותם צלפים.
סתם, הכל סתם...לא משנה, סתם זיינתי אתכם עם כל הטקסט הזה,
יאללה שקט .
כולם דיווחו "נעול" (על המטרה).
גם אני דיווחתי...
המטרה שלי נעה משמאל לימין במהירות איטית.
מיקמתי את צלב הטלסקופ קצת לפני מרכז הראש שלה עם כוון
תנועתה... כך שבעצם תנוע ותפגוש את הקליע ...מה שנקרא בעגת
מדריכי הירי: "מטרה בתנועה".
אה, אני בכלל לא ארה בה, היא בעצם תכנס לי בקליע.
איזה ילד שובב,  לא מסתכל ימינה ושמאלה...פתאום מתפרץ לתוך
קליעים, אני לא מבין- אין להם בטלביזיה הלבנונית איזה דוברמן,
שמלמד אותם זהירות בדרכים סטייל לבנון.
"סטופ"...צעק פתאום  אחד הצלפים.
הוא איבד את המטרה שלו.

"חייכו - אכלתם אותה זו מצלמה נסתרת..." יצא יהודה ברקן מבין
השיחים... זהו שלא.

טוב חלאס, חלאס (קצת לא הוגן להשתמש להם בשפה ואחר כך לירות
עליהם על רקע לאומני) הוא מחבל מנוול, צריך לחסל אותו כדי להגן
על תושבי הצפון...
מצד שני... הם אף פעם לא עוצרים טרמפ לחיילים, אז אני לא ממש
סגור על כלום .
אלוהים אדירים (שימו לב מקודם זה היה ג'יזס- העלילה כל הזמן
מתקדמת), המטרה שלי לבשה חולצה עם הדפס של הדבורה מאיה !
מאיפה החולצה הזאת יא מפגר, לא יכולת לבוא עם מדים מנומרים .
קוסססססס על האמאק,
אני והפה המלוכלך שלי, נזכרתי שיש לו אמא, אמא שילדה אותו, אמא
שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשים (אצל הערבים זה הפוך),
אמא שכאבה את לידתו, אמא שכחלה שדיה מיניקותיו, אמא שהחליפה לו
חיתולים.
אגב, לא מדובר פה על טיטולים חד פעמיים של תינוקות אשכנזים,
אלא חיתולי בד , שחירבן והשתין לתוכם, היא כיבסה בידיים עם
סינטבון והוא שב וחירבן לתוכם...(ילד כפוי טובה- צריך לירות
בו).
המשך סרט טורקי:
אמא שאהבה ודאגה לכל צרכיו,
אמא שגידלה אותו,
אמא ששלחה את הבן שלה בחמש  לפנות בוקר, לבצר עמדות של
חיזבאללה,
זבל של אמא- מגיע לה .
ילד תגיד, איך קוראים לך ? אין לך בית ספר היום ?
אתה תירדם בשיעורים, יאללה לך, לך הביתה, לךךךךךךךך.
פתאום צחק הילד מבעד לכוונת, התפקע מצחוק, אולי כי אהב את הקטע
עם החיתול.
אש !