קשה להיות רחוקה כל כך ממי שאת כל כך אוהבת, מזו שלפני שלוש
שנים היתה באה כל יום שישי לארוחת צהריים. מזו שנסעה כל כך
רחוק וכבר יותר משנה עברה מאז הפעם האחרונה שראית אותה. מזו
שהקשר היחידי שלך איתה הוא באימייל, וזה ממש לא מספיק.
אם הייתי יכולה לראות אותה ולחבק אותה חזק חזק,  הייתי שמחה.
אבל אני אפילו לא יודעת מתי אני אראה אותה. לפני שנתיים,
במכתב, היא כתבה לי שיש אנשים שאוהבים אותם רק כי הם שם, כי הם
משפחה, כי ככה צריך, ויש אנשים שאוהבים מבחירה. אני בחרתי
לאהוב אותה לא רק בגלל שהיא משפחה, היא גם לא כל כך היתה כאן.
ועכשיו אני מתמודדת כל יום עם הבחירה הזו, עם הגעגועים הבלתי
פוסקים. עם זה שלפעמים מתחשק לי לבכות. קשה.

קשה לראות אותה פעמיים בשבוע, להגיד "שלום" ו"איך את?" וזהו,
כשאת רוצה להגיד הרבה יותר, כשאת רוצה לשמוע מה עובר עליה,
כש"אני בסדר" זו התשובה, פחות או יותר. קשה להתגעגע אליה גם
כשהיא נמצאת מולי.
מה אני בסך הכל רוצה? לדבר איתה מדי פעם, לספר לה מה שעובר
עלי. לשמוע מה קורה בחיים שלה ולדעת שהיא באמת בסדר. זה לא
יותר מדי לבקש. אבל אני צריכה להתגעגע אליה כל הזמן, להרגיש
פתאום צביטה בלב כי אני רוצה לספר לה משהו, לדעת שהקשר שלנו לא
פשוט, ולפעמים זה כואב. גם אותה בחרתי וזו היתה הבחירה הכי קשה
שעשיתי בחיים והייתי צריכה להחליט לבחור בה כל פעם מחדש. ואני
כל הזמן מזכירה לעצמי שגם היא בחרה בי, אבל לפעמים לה זה יותר
קשה. אבל אני אוהבת אותה, ואני אמשיך לבחור, כי אם לא, חלק
ממני יעלם.

קשה לחיות מולה במשך שנים, דלת מול דלת. לאהוב אותה כל כך אבל
לא להגיד את זה. לדעת שאמא מחכה שתגידי את זה, מחכה שהיא תגיד.
אבל רק בגלל זה אני לא אומרת, שתינו עושות דווקא. קשה לאהוב
אותה כשזה ברור שאני אוהבת אותה, ושכולם יודעים אבל בכל זאת לא
להגיד, לא להודות. לתת לה נשיקת לילה טוב, אבל בלי שאף אחד
ידע.
גם קשה לי לסבול את כל היציאות שלה וההתנהגות שלה, שלא תמיד כל
כך נעימה, אבל בחרתי בה. וזו בחירה חדשה, וצריך להתרגל לחיות
איתה, אבל בחרתי ואני שמחה.

זה לא כל כך קשה לדבר איתה באיסיקיו ובאימייל. זה לא קשה
לעזור לה בכל מני תסבוכות שיש לה וזה לא קשה לשתף אותה בכל מני
דברים ולדעת שהיא תבין. אבל זה כן קשה לדעת שאנחנו באמת מבינות
אחת את השניה ויש לנו ל כך הרבה במשותף, אבל אני אפילו לא
יודעת איך היא נראית. ואני לא יודעת אם אי פעם ניפגש ואם אי
פעם נוכל להיות חברות, נוכל באמת לשבת ולדבר ככה בכיף. זה קשה
כי לא קל למצוא אנשים כאלה שאפשר באמת לדבר איתם.
עוד לא היתה לי הזדמנות לבחור בה, אני לא צריכה. בינתיים היא
שם באיסיקו, וכתובת של אימייל, וילדה שאני כל כך אוהבת לדבר
איתה, ואני אפילו לא יודעת את השם משפחה שלה.





מוקדש בהמון אהבה לכל הארבע: המלאך שלי.
                                       זו שלימדה אותי מה זה
לבחור אנשים.
                                       המכשפה הקטנה שגרה
ממול.
                                        וזו שדומה לי כל
כך.


אפריל 2002