[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ב. יאיר
/
עם אחד, ביאוס אחד

עם אחד, ביאוס אחד!

מאמר זה נכתב ביום ראשון י"ג כסלו התשס"א.
היום הוא יומו הראשון של ביטול הפטור לבחורי ישיבות, למעשה,
היום החלו בגיוס המוני של בני ישיבות מתוך בתי המדרש החמימים,
שוטרים חמושים רבים התפרסו והשתלטו על כל בתי המדרש החרדיים,
ואמורים היו לעצור בחורי ישיבה רבים. אמורים היו לעצור אמרתי,
ולא בכדי. סיפורם של שלושה משוטרי משטרת ישראל שהלכו למטרה זו,
הגיעה לאוזני, ואני ביקשתי להעלותם על הכתב.

סיפורו של חיים, השוטר שנשלח לישיבת פונוביז' בבני ברק.

חיים עלה במעלה הישיבה, אין סוף מדרגות טיפס חיים ועלה בשארית
כוחותיו, עד שלבסוף הגיע אל דלת העץ הכבדה שעמדה בפתחה של
הישיבה. הוא פתח אותה בתנופת יד ונכנס אל בית המדרש ההומה
בבחורים, והסוער מקול התורה.
מראהו של השוטר היה מוזר ומתמיה בשלל הבחורים המתמידים, אך
השתיקה לא השתררה בבית המדרש, כי מספר הבחורים שם היה כה רב,
כי גם אם רבים מהם אמנם נשתתקו, הרי שרבים אחרים לא הרהיבו עוז
בנפשם להפסיק מלימוד התורה.
חיים עמד שם לרגע נבוך ומבולבל קמעה, אך לאחר דקה של התבוננות
במחזה אזר חיים אומץ וניגש אל אחד הבחורים המתייגעים.
"תסלח לי" פנה אליו השוטר.
בחור עדין בעל חולצה מעומלנת ומגוהצת בקפידה, משקפים ללא מסגרת
מעוצבות כפי צו האופנה העדכני מונחים על אפו הסולד, ומצחו הרחב
והגבוה היה חרוש קמטים ממאמץ עילאי לפתרון הסוגיה הקשה, והעמל
הרב שהשקיע בפתרון הפני יהושוע הסבוך היה ניכר על פניו, הרים
את עיניו והביט היישר אל תוך עיניו של השוטר, "כן, במה אני
יכול לעזור לך" הוא שאל, בחן המיוחד השמור לבני הישיבות.
"תראה, אני אמור לבוא לכאן ולגייס אותך, לגייס בעצם את כולם,
את כולכם, מהיום כולכם מגויסים לצבא".
הבחור שמע וחייך קלות. "טוב נו, אני מבין, אבל השאלה היא ממה
נפשך, זה שאנחנו מגויסים כולנו, זה מצד החפצא או מצד הגברא?".
"סליחה?!" תמה השוטר "מה שאמרת עכשיו זה היה בעברית? זה משהו
שכולם מבינים?".
"אוי איך לא שמתי לב לרגע" התנצל הבחור "שחכתי שאתה לא בחור
ישיבה, בעצם חפצא וגברא זה חקירה ידועה, המונח חפצא וגברא בא
לחקור דבר למהותו ויסודו. אם יש לי חיוב כלשהו, מצד מה הוא
נובע? מצד האדם הוא מצד החפץ, מצד העניין. בנוגע לעניינו, האם
זה שאני חייב להתגייס, זה מצד זה שאני חייב לבוא לצבא, או בגלל
שהצבא חייב אותי לבוא אליו" סיים הבחור את דברי ההסבר שלו.
"לא הבנתי כל כך מה זה משנה" תמה השוטר, "אתה חייב לבוא וזהו
זה".
"אהה" ביטל הבחור את דבריו בתנועת יד זריזה "יש פה נפקא מינה
רצינית ביותר". "מה יש פה? נפקא לינה? מה זה לכל הרוחות
נפתלינה?" החל השוטר לגלות סימני עצבנות.
"נפקא מינה, לא נפתלינה" חייך הבחור "נפקא מינה זה השלכה
מעשית. כשאומרים חקירה ויד שני צדדים שונים, ורוצים לחדד את
ההבדל בין השנים, אז רוצים להביא השלכה מעשית שלפי צד אחד תחול
ולפי צד שני תתבטל, זאת אומרת, אם אני אנקוט כמו צד אחד של
החקירה אז תהיה השלכה מעשית כזו, ואם אנקוט כצד אחר, תהיה
השלכה מעשית אחרת. הבנת מה שאמרתי?" תמה הבחור.
"כן בערך" אמר השוטר "נו אז מה הנפקא מינה שיש פה. מה זה משנה
אם זה הצבא מגיס אותך או שאתה מתגיס לצבא".
"הנפקא מינה לקידושין" אמר הבחור, והפעם הוא פירש את דבריו ללא
שנתבקש תוך שהוא מחווה באצבעו כמנהגם של בני הישיבות ומעלה את
אגודלו כלפי מעלה "אם אדם מקדש אשה על מנת שאחד הצדדים בחקירה
הוא נכון, אם צד אחד הוא נכון הרי היא מקודשת, ואם הצד השני
נכון היא לא מקודשת, לכן אני מוכרח לדעת מה מהם הוא הנכון".
"בא הנה בא הנה שיגעת לי את השכל, בלבלת אותי לגמרי" צרח השוטר
"איפה פה הראש ישיבה שלכם? אההההה?" הבחור הצביע על מקומו של
המשגיח, והשוטר ניגש בזריזות אל מקומו של ראש הישיבה ופנה
אליו:
"נו, אז אני באתי לגיס אתכם" התרברב השוטר.
הראש ישיבה הביט בו וכמו המשיך את דברי הבחור: "נו אז חפצא או
גברא, וזה גופא תלוי בחקירה של ר' חיים בריסקר, ואם תאמר שלא
תלוי, אזי במילא תשאר עומדת קושיתו של ר' ברוך בער, לבד
מתירוצו הדחוק ממילא של ר' נפתלי טרופ, אבל מעל כולם מרחפת
התמיהה של ר' אלחנן וסרמן. אתה יודע מי זה ר' אלחנן וסרמן,
לא...?" הפנה לפתע המשגיח את מבטו אל השוטר העומד להתעלף,
ועיניו של המשגיח עגולות ותמימות מביטות אליו אל מעבר למשקפיו
המלוכלכות והמלאות אבק וטביעות אצבעות.
"ממש לא. וזה גם לא מעניין אותי" ניסה השוטר להשחיל, אז התפרץ
עליו ראש הישיבה רחב הכרס "אויי ויי רחמונא ליצלן, מה זה לא
מעניין אותך, אין יהודי שזה לא מעניין אותו. ר' אלחנן וסרמן
הוא בעל הקובץ שיעורים, הוא גאון עצום, כדאי לך ללמוד א שטיקעל
(קטע קטן מה...)קובץ שיעורים, בא תשב איתי קצת נלמד אותך" אמר
המשגיח לשוטר שהחל כבר לסוב על עקבותיו.
"מפה כבר לא תצמח לי הישועה" הוא התמרמר ושב אל שולחיו בלשכת
הגיוס בתל השומר.


סיפורו של דרור, השוטר אשר נשלח אל ישיבת חב"ד בכפר חב"ד.

ישיבה לא גדולה, הייתה הישיבה בכפר חב"ד, לעומת עמיתה אשר בבני
ברק הייתה ישיבה זו מועטה בתלמידים, כמאה וחמישים בחורי חמד
ישבו והגו בתורה בית המדרש הגדול המכונה בז'רגון החב"די -
'זאל'.
השוטר דרור עוד לא הספיק לעשות צעד אחד אל תוך ה'זאל', כשמתוכו
קפץ אליו כנשוך נחש, אחד מהתמימים כשחולצתו מחוץ למכנסיו,
וציציותיו מבצבצות ממנה, ומראהו לא אומר סדר וניקיון בצורה
מוחלטת והוא ניגש אליו עם זוג תפילין ביד.
"אחי!! בוא תניח תפילין בוא..." הוא ניתר אליו בשמחה.
"לא. עזוב אותי. אני פה בשליחות של הצבא. איפה הראש ישיבה
שלך?" הוא שאל בקרירות.
"המממ..." היסס הבחור ומיד הצביע לעבר מקום מושבו של המשיב
הקרוב ביותר שנקרה במבטו "הנה שם" הוא הצביע, והשוטר עשה את
צעדיו לעבר המקום.
המשגיח לא היה יותר טוב מהבחור. מפיו ריח חלש של משקה, זכר
להתוועדות האחרונה שהתקיימה לא מכבר, ומבע עיניו גם הוא לא
מהמשופרים, ומפיו הזדמזם לו ניגון חרישי, "אוי כן בקוידש
חזיסיכו... לראויס עוזך וכבוידעכווו... טילילידידידי
טילדידידידידי..." (ניגון חב"די עתיק).
"סליחה?" העירו השוטר מדביקותו בה' אחד, "אתה המשגיח פה?".
"כן אני אחד המשגיחים, במה העניין?".
"תראה" אמר השוטר "ממש לא נעים לי, אבל אני אמור לגיס פה את
כולם עכשיו, לצבא, אתה יודע, חוק טל לא הועבר, וכולם חייבים
בשירות הצבא, כולם זה אומר כולם, כל מי שיושב פה" אמר השוטר
תוך שהוא מצביע על תכולת בית המדרש.
המשגיח לא נראה כמתרגש במיוחד מהדברים שהוטחו בפניו. מבטו נשאר
אדיש וקפוא כבראשונה, והוא המשיך לקרוא מהספר המונח לפניו:
"ועל פי כל זה יובן עניין ההשתלשלות, שהוא בבחינת עילה ועלול,
ולא כפירוש הטועים שהוא כבריאת יש מאין, שהלא בחינת השתלשלות
היא במדריגת הגבול והבנה והשגה"...
"אדוני" פקעה סבלנותו של העומד מולו "מה קורה פה? אני צריך
לגיס אתכם, אתה מבין? לגייס, לגייס...".
המשגיח המשיך בשלותו "תגיד לי, תפילין כבר הנחת היום?" שאל
אותו הרב בשיא האדישות.
"לא, לא הנחתי" ענה השוטר ביובש.
"נו אז בא תניח" אמר לו הרב בשמחה ובמאור פנים, לזה לא יכל
השוטר לסרב, ובסופו של דבר מצא את עצמו ושב ולומד את ספר התניא
בצוותא עם הרב החביב.
"אולי תשאר הערב יש התוועדות מאד טובה, לקראת חג הגאולה י"ט
בכסלו".
"חג הגאולה? מי נגאל? למה נגאל?" שאל השוטר. "זה חג שאנחנו
חסידי חב"ד חוגגים אותו, הרבי הראשון שלנו יצא באותו היום מבית
הכלא, ולכן אנו חגים אותו מידי שנה" הסביר לו הרב באדיבות. ואז
הגיעה השאלה:
"תגיד לי, יש לי שאלה ברצינות. למה כל הרבנים החרדים האלה הם
בכלא, כולם, אריה דרעי, יאיר לוי, הרבי של חב"ד... למה כולם
בכלא...?".
התשובה לא איחרה לבוא, ועמה טעימה על קצה המזלג מדרכה של
החסידות, אחרית דבר, השוטר נשאר להתוועדות שהתקיימה באותו ערב
בישיבה, והוא לא שב אל שולחיו כיתר חבריו -  השוטרים האחרים.


סיפורו של גיא, השוטר שנשלח לישיבת צאנז בנתניה.

הוא נכנס אל בית המדרש ולנגד עיניו נתגלה הגדוד העצום.
היו אלה 'התנזים' של הצאנזים!
הוא ניסה להתקרב לאחת החברותות שתקעה יתד ליד פתח בית המדרש,
והטה את אוזנו לדברים הנאמרים.
"זאג מיר (תגיד לי)" הקשה בערל את יענקל בעל הפאות המסולסלות:

"פאר וואס דרעבע האט גיזעגט צום שמיל דער אלטער אז ויבעלד אז
ער טאר נישט רעדן וועגן פולטיקע אז מטער נישט רעיידן א דברם
בטלים לגמרי? דאס איז ממש א גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה
(מדוע אמר הרבי לשמואל הזקן, שלא זו בלבד שאסור לדבר בנושאי
פוליטיקה שונים אלא אסור לדבר דברים בטלים לגמרי, זו גזירה
שהציבור לא יוכל לעמוד בה)".
"אמעס אמעס (אמת, אמת)" אמר יענקל והמשיך "וואס וועט זין מיט
דיגענצא פולטיקאים, מדארף זי ארין האקן, די אלא שמאל המזויף,
וואס זאגט ער? מגייס זיין אלע בוחרי ישיבוס קוידעש צו דעם צבא
פון ד ציוניים? חס ושוליים? וואס ועט זיין בערל וואס?...  (כל
הפוליטקאים מזויפים, צריך להכניס בהם, מה הם אומרים? צריכים
לגייס את כל הבחורי ישיבות הקודש לצבא הציונים חס ושלום, מה
יהיה בערלה?)"
"חברה, שלום!" פנה השוטר אל החברותא.
"שלום עליכם" השיבו לו השנים, וצמד מילים אלו היו גם צמד
המילים האחרונות ששמע מהם בעברית.
"באתי לגיס את כולם פה לצבא".
"וואס זאגט ער? (מה הוא אומר?)" פנה יענקל בזלזול אל בערל,
שהיה אגב בין היחידים בישיבה עם מכשיר פלאפון. "איך וויס נישט,
מסתמא ער איז פין די ממשלה, נו דו וויס וואס גישעיין דורטן,
היינט סייז דא א חוק אז אלע בוחרי ישיבעס מדארף מתגייס זין צו
די צבא. צבא פון די ציוניים (אני לא יודע, הוא בטח מהממשלה,
נו, אתה יודע מה הולך שם, רוצים לגייס אותנו לצבא, הצבוע, של
הציונים)".
"אתם מוכנים להקשיב לי? לדבר איתי?" זעק השוטר במלא גרונו, אך
השנים גיחחו במלא פה והשיבו לו בלשון הקודש: "אתו מדבר עיבריס.
אנו רק בלושין הקוידעש, אתו יוודיע לדבר עיבריס בלושין
הקוידעש?"
"אני מדבר עברית, אולי אני יצליח קצת להבין אתכם. אני אומר
שבאתי לגיס אתכם, לצבא, צבא אתם יודעים מה זה, צו התגייסות,
צבא, צבא, מדים ירוקים...".
"אה יו יו" הנהן בערל שהיה היידען שבחבורה, "אנחנו יודעים,
אייך וועייס, זה ציוניים, ישרוואיל, די ממשלה, איך וויס (אני
יודע), מאיר פורוש, יענקלה ליצמן, די אלע חברהמנים, איך וויס,
יוו יווו... (כל החברמנים אני יודע, כן כן)"
"עכשיו איפה הרב שלכם?" שאל השוטר.
"די רוב?" הפנה בערל שאלה רטורית ומיד השיב "די רב באים ד
רעבע, היא אייצל הרבי, היא מדבר עם הרבי בשביל הרבי מדבר עם
שמעלקא הלפרט, הוא מסדר בישיבה שלוני כייסף, הרביי כייסף, היא
טוף שמעלקא הלפרט, היא ייש לו הרבה קשוריים, היא יווידיע הרבה
דבורים, דוו וויס ד שמעלא הלפרט, יוו יענקל? (הוא יודע הרבה
דברים, שמעקלא הלפרט, אתה מכיר אותו?)". "אה, א וודאי איך וויס
(בטח, אני יודע)" השיב לו יענקל, והמשיך בהתנועעות מסיבית.
"ואיפה הרבי שלכם יושב, איפה אני יכול להשיג אותו?" שאל השוטר
בתמימות.
כאן התחילה ההתעללות.
"תילעיך במדרייגוס שמואלה, בסויף תיפניה ימינה, ושם הרבי
יושייעב" אמר יענקל לשוטר, שאץ ורץ אחר ההזדמנות שנקרתה בדרכו
לדבר ישירות עם מקור ההשראה, הרבי בעצמו.
השוטר הלך בכיוון שהודרך, והגיע לא פחות אל המקום המכובד.
(שירותים! למי שלא הבין).
"אוףףףףף" ארוך ומתמשך נפלט מגרונו, והשוטר שב אל בית המדרש
מוכה השפלה ונרמס עד עמקי נשמתו.
"תגידו לי בבקשה איפה הרבי שלכם" הוא התחנן, והבחורים ברצינות
ובתמימות מעושה שבו והסבירו לו:
"גיין אן ד מדרייגעס (לך במדרגות), ואחר הקומה השביעית תמצא
מקומו של הרבי".
מיותר לצין כי את חדרו של הרבי, לא מצא השוטר באותו היום, והוא
שב אל המקום ממנו נשלח בבושת פנים ובתסכול עמוק.



זהו סיפורם של שלושת השוטרים שנשלחו כמו רבים מאחיהם לגייס את
בחורי הישיבות. שלושה שיצאו ורק שנים שחזרו, וגם אלה שחזרו טוב
היה להם שנשארו משיחזרו, כי למחרת היום המתינה להם העבודה הקשה
מכל, מאה שערים, החברה הכבדים של תולדות אהרן והנטורי קרתא,
לשם אף אחד לא היה מוכן להיכנס, אפילו לא בצחוק.
"אולי נגייס כח חיילים מיוחד שילך לישיבות שלהם, ושיהיה מופקד
על הגיוס שלהם?" הציע מאן דהוא בלשכת הגיוס.
"זה רעיון מצוין" השיב לו המפקד "הבעיה היא שאין לנו גיס חרדי
שיסכים ליטול על עצמו את המשימה. חייבים אנשים חרדים שיעשו את
העבודה, החרדים הם חברה מאד סגורה שמנפנפת מעליה כל ניסיון
לחדור את שכבת המגן, אנחנו לא נצליח בזה. מישהו מכם מוכן לעשות
סבב נוסף ולראות אם יש חרדים שמוכנים לקחת על עצמם את התפקיד
הזה?" הפנה הקצין שאלה אל היושבים סביבו.
קול רעש הפריע את הדממה שעמדה במקום. אחד החיילים שהשתתף אמש
בסבב הישיבות המתיש נפל תחת מקומו. "הוא התעלף", זעק מישהו מאי
שם "זה מרוב מתח, החרדים האלה הוציאו אותנו מהשלווה לגמרי",
ואחד החיילים אף ניסה את כוחו "אולי נרד מזה? אולי נרד מכל
הסיפור הזה, זה לא הולך לנו וזהו. די!".
נו טוב, חתם המפקד את דבריו, אנחנו לא מוכנים טכנית לגייס את
כל בחורי הישיבות. העיקר שאנחנו הצבא הכי חזק בעולם, ושאנחנו
מוכנים למלחמה הבאה, מספיק שאנחנו יכולים לכבוש את כל צבאות
ערב וחצי מהמזרח התיכון.

החרדים? הם קטנים עלינו!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאתה בא לבמה.
תרגע.
זה עדיף לקיבה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/4/02 18:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ב. יאיר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה