הבטתי למעלה, ראיתי שמיים בוכים
והקרקע שלמטה, התמלאה בסדקים
דמעותיו של אלוהים פגעו גם בי
עכשיו אדמתי בוכה גם היא
היא איננה ירוקה עוד
היא איננה פורחת
היא עכשיו נפערת
היא עכשיו רק צווחת
האוויר שמסביבי מזוהם משנאה
שנאת החיים עוד לא נקברה
והמתים זועקים להפסיק את הכל
את חייהם הם הפסידו וממשיכים הם לסבול..?
הבטתי למעלה, אלוהים אלי לא דיבר
הוא שותק מאז אותה הפעם, שהאדם את ליבו גידר
הוא בנה חומה כזאת גדולה
כמו זאת שהפרידה בין הפחד לאושר
ומאז אותה הפעם ליבו פוחד משבירה
ודואג הוא רק לדברים של עושר
נצרתי את ליבי לשתוק לעולם, לא לבקש יותר רחמים
כי אלוהים התחיל את שתיקתו לפני, אז זוהי בעצם עוצמת נקמתי
בפעם האחרונה שפניתי אליו
הוא הביט בי במבט משתומם
אותה הפעם הייתה אחרונה
כי אליו אינני פונה יותר
עכשיו, אני מחפשת איך לשבור את הגדר |
