איזה כיף זה, אחרי מקלחת חמה/קרה (תלוי במזג האוויר), להיכנס
למיטה, לשים את הראש על הכר, להרגיש את השינה עוטפת אותך
בחיבוק גדול, העיניים מתחילות להיעצם, הגוף רפוי כולו, וכל
שנותר הוא לשקוע בשינה מתוקה ולהתמכר לחלומות.

אבל, בניגוד למישור הפיזי המנומנם, המישור הנפשי, כלל אינו
עייף, להפך, הוא ערני מתמיד ובמיוחד המחשבות שרצות, אצות, כמו
במרתון מטורף בתוך הנשמה, ואני מוצאת את עצמי, לאט לאט, במצב
של חצי מנומנמות, שהופך במהרה למצב של ערנות מרגיזה, ואז
מתחילה מלחמת הכוחות בין הגוף לנפש.

ככל שאני מנסה להרפות, ולהפסיק את מחול המחשבות המטורף, המחול
תופס תאוצת יתר, המחשבות מתרבות ומתגוונות להן, וכל שנותר לי
הוא להתהפך מצד לצד, לשכנע את עצמי, שאני ממש עייפה ושהמחשבות
כלל לא טורדות את מנוחתי וסוף סוף, ובשעה טובה ומוצלחת לצלול
לשינה, טובה, עמוקה ומתמשכת.

אך כמו בכל דבר בחיים, ככל שמנסים יותר כך מצליחים פחות, וגם
כאן אין הפתעות בנושא, ובנוסף למחשבות המרובות, שכבר מתרוצצות
להן חופשי חופשי בראשי, נוספות להן מחשבות חדשות, על כך שאני
צריכה להפסיק לחשוב ולהירדם, ולתוך המחשבות האלה מתפרצות
המחשבות המרובות, הישנות, שמרגישות בודדות ונטושות ומנסות
לכבוש את מקומן חזרה בראש מחשבותיי, וכמו מפלצות קטנות, הן אף
מתפצלות ומתרבות וכך אני מוצאת את עצמי במרתון מחשבות מטורף,
שהולך ומתעצם, וככל שהוא מתעצם כך השינה אט אט בורחת לה יותר
ויותר ואני יודעת, שהיא בזמן הקרוב, לא תשוב.

אז??? אתם שואלים!!

אז, אני מחליטה שכל שנותר לי הוא להפסיק להילחם בזה, לתת לעצמי
להתמסר לחלוטין למחול המחשבות, לתת לו הרגשה שהוא ניצח אותי,
והנה הוא כבר לא צריך להמשיך ולחולל לו בראשי, וכך סוף סוף
למצוא את האושר והנחלה המיוחלים ולהירדם, נשמע טוב, לא??

מסתבר שלא, כי מה לעשות, ההחלטות החדשות שלי מלוות במחשבות
חדשות (זכור לכם??), וכך אני מוצאת את עצמי, עם עוד כמה מחשבות
להתעסק איתן במקום לישון, או אז, אני פשוט מאוד קוראת על עצמי
תגר, אני קמה מהמיטה, ומסתובבת לי להנאתי, עושה ביקור חטוף
במטבח, באמבטיה, מציצה מהחלון (אתם יודעים, הדברים
הטריוויאליים של נדודי השינה), או שפשוט אני מתיישבת מול המחשב
- וכותבת.