בראשית היה השדה, והשדה היה בראשית ולא היה חושך ולא היה אור
ולא היה דבר שיתן דיברה כדי שיווצר הכל, והכל נוצר מן השדה
והשדה יצר הכל, והכל זה זה, וזה הכל. היו שם, ושם לא היה, רק
תשובות, כי השאלות נשאלו כשנוצרו מי שישאל אותן ומאז יש רק
שאלות כי התשובות נשארו שם ושם לא היה כי לא היה גם פה, וכל
השאלות שנשאלו מאז וכל השאלות שישאלו עד אז, יעמדו מול שדה של
תשובות שכבר לא קיים ולא יהיה, והשאלה תהיה התשובה של עצמה כדי
שתוכל להישאל מחדש, ולהבליט את חסרונה של התשובה שנשארה בשדה
שהוא שם ושם לא קיים, כי אין פה. מהשאלה נוצר החושך שריחף על
פני השדה ומהחושך נבדל האור כחוסרו של החושך, מפץ גדול של חוסר
אור שיצר את זה וזה הכל. מפץ גדול יצר אלים ואל אחד ששלט
בכולם, וכשנוצרו מי שישאלו את השאלות ונותרו בלי התשובות פנו
לאלים שאמרו את דברם ונתנו דיברתם וכך היה וכך יהיה ואור וחושך
על פני שדה, תשובות מוסתרות על ידי אלים ששולטים ואומרים כך
יהיה, ניגודים של אור וחושך, שואלי שאלות ונותני דברות, שאלות
שנשאלות ומבליטות את חסרונן של התשובות. מפץ גדול יצר אלים ואל
אחד שולט, יצרו ייאוש של שאלות שנותרו ללא תשובות, ייאוש צבוע
בצבעים מנוגדים, ממציא תשובות לשאלות שעד אז ומאז לא נשאלו.
ייאוש יצר אדם שחושב ויצור את השאר, ישאל שאלות, יתחבט בתשובות
ימציא הגיונות ויקבל דברות שנתנו אלים ואל אחד שולט שמסתירים
תשובות בשדה של טהורות. ייאוש יצר אדם שיצר שאלות והתחבט
בתשובות שהמציא בהגיונות וחרש השדה ולא מצא ראשית, בראשית נשאר
השדה, והשדה נשאר שם, ושם  לא קיים כי הייאוש לא יצר פה. והאדם
שאל שאלות והתשובות בשדה והשדה חרוש, וכבר לא בראשית ולא יהיה,
ומה שבין החושך לאור לא נמצא כי זה הכל והכל חרוש והגיונות
עומדים בגאוות הייאוש כי כך החיים כשתמיד בחיפוש. והשדה
שבראשית יוצר תשובות אך האדם שחורש שותל שאלות שמצמיחות תשובות
של ייאוש, והאדם המציא את הסוף ולקח את השדה וקימט לגרעין
ופיצח את הגרעין. ומפץ גדול שנוצר מהגרעין התפוצץ מעל השדה,
הרס את התשובות שהיו בשדה וששתל האדם, והפסיק את בראשית שהייתה
השדה שממנה נוצר האדם שאותה חרש והמציא תשובות ושם בגרעין
שאותו פוצץ וטימא את הטהור.
בראשית נותר החושך, הצל המאיר את איפוס החיים.