קצרים ורעים היו ימי חייו.
אני זוכר את ביקור הרופא ביום אביב חמים ובהיר
אני זוכר איך דלה מכיסו גוש סוכריות דביק ותחבו לידי.

חמקתי חרש לחצר דרך דלת המרפסת ובצאתי עוד הספקתי
לשמוע את שיעולו היבש מלווה את צעדי.
הסוכריות הזיעו בידיי ורעד עבר בי פתאום.
חפרתי בחופזה גומחה בעפר, טמנתי את הסוכריות, כיסיתי
ברישול, התרתי את כפתורי מכנסיי והשתנתי.

כשחזרתי אל הבית, בחדר עוד עמד ריח התרופות אך מיטתו
עמדה ריקה, בוהקת בסדיניה, פשטתי את בגדי והתכרבלתי
בין הסדינים שהיו חמים עדיין מגופו.