זוכרת שהיית אוהב לנעוץ בי מבטים. להסתכל עליי איך אני מורידה
לנגד עיניך את השמלה באיטיות. עומדת מולך עירומה, לבנה. מלאך
קראת לי.
איך שנינו היינו שוכבים זה מול זו מסתכלים אחד על השניה עמוק
בתוך העיניים. צוללים לעולמות שונים.
בלי לומר מילה יכולתי כבר להבין על מה אתה חושב. זומם.

"אני אוהב אותך המון שבא לי לבכות". היית לוחש לי. לוחש
ובוכה.

בחור רגיש, עדין ושברירי. מסתגר בחדר מחכה רק לי שאבוא וישחרר
אותך מכל הכאב והבדידות.
ואני, כמובן, הייתי באה אלייך נלהבת כולי עם שלל צמרמורות בכל
גופי.
כמה אהבתי אותך, ילד שלי. מטורף.
אתה עומד בפתח הדלת נועץ בי מבטים ולא ממצמץ מחשש לפספס את
תנועותיי, את נשימותיי.
אוסף את גופי בזרועותייך ופוסע בעדינות לחדר זורק את גופי על
המיטה. לאט לאט עלי הכותרת נפתחים ואני ואתה לבד אבודים בעולם
של חיזורים, גיפופים, מגעים שונים והרבה אורגזמה.
צועקים נשמותינו לירח ובחזרה. ואז שקט. אתה מדליק סיגריה אני
עושה עצמי ישנה. לוקח את הגיטרה ומנגן לי שיר אהבה.

מיקי, איך יכולתי לבגוד בך?
עשיתי טעות אני מודה. טעות גורלית.
תאמין לי שאני מצטערת על-כך אם רק היה אפשר לסובב את הגלגל.
אני יודעת שמילים לא יחזירו אותך אליי.
אתה לא כמו כולם. כל-כך פגיע, רגיש ונשבר מהר, אבל באמת שלא
התכוונתי. לא תכננתי את המהלכים. הכל פשוט קרה.
תקעתי לך סכין בגב ובאותו זמן תקעתי גם לי. עד היום הוא תקוע.
מאותו יום שראית אותי ואת יודלה, החבר הכי טוב שלך, מזדיינים
אצלי בחדר אני לא מפסיקה להתחרט על המעשה ששבר אותך לרסיסים.
הייתי ילדה פסיכית שעושה דברים בלי לחשוב.
אולי עדיין נשארתי אותה ילדה אנוכית שעכשיו אני כל-כך שונאת את
עצמי שבא לי לבכות וקשה שאתה לא פה להרגיע אותי.
מבט אחד שלך והכל הופך בסדר.
אני יודעת שאין מקום למחילה. אולי בכל זאת תסלח לי.
אני אעשה הכל בשבילך רק צלצל בפעמון.

מיקי, אם אתה שומע אותי עכשיו אני זועקת מכאב, לא ישנה, לא
אוכלת, לא מדברת. אני כולי שלך רק תבוא ותקח. ננחם אחד את השני
כמו שאנחנו כל-כך יודעים לעשות.
לעזאזל, חיים רק פעם אחת ואני רוצה למות איתך.
אני מצטערת מעומק נשמתי.
אני יודעת שאתה עדיין אוהב. שומר לי אמונים. אני מכירה אותך
יותר מאשר את עצמי.

מיקי, רק תעשה לי טובה. אם אתה מביט בי, במקרה, עכשיו מלמעלה.
בבקשה אל תבכה.