מזווית עיני אני רואה
אותך עומדת בפינה
רואה אותך רואה אותי
מחייכת, מבחינה
ואני עומד, קרוב אך כה רחוק
מרחק פסיעה ואלף שנות של אור
ורגלי הן נטועות עמוק באדמה
לבד ביער ועמוק בקור
ולשניה אני
מאבד את עצמי
ולדקה אני
מרחף לבדי
וחושב לעצמי
על מר גורלי
כל התבונה וטיפשותי הרבה
מזווית ליבי אני חושב
עוצר בליבי החלטה
כורת את עצי האדמה
ושובר בליבי את הקרה
אבל גופי נעצר משותק
במרחק של פסיעה, שנת אור בודדה
נמשך לאחור בכוח כבידה
מתרסק בלאט לאדמה
ולשניה אני
מאבד את עצמי
ולדקה אני
מרחף לבדי
וחושב לעצמי
על מר גורלי
כל התבונה וטיפשותי הרבה
בסוף המשחק נותרתי בדד
עומד לי מולך בדד, לא לבד
מביט בך אך איחרתי עכשיו
וכל שנותר, שנותר לי עכשיו הוא לחכות לזריחה |
