היא עומדת שם בכל בוקר, מחכה ל - N train
גוצה מכוערת עם שיער מדובלל, צבועה בשחור
שמנה מלוכלכת ומריחה לא טוב.


היא נכנסת לרכבת לעשות את היומית
כוס קפה מקרטון - בתוכה מטבעות מרשרשים
מפריעים את השקט העומד בקרון


עיני העגל יוצאות מחוריהן והיד החופשית
מעוקלת, מעוקמת בצורה אינוולידית.


נעליים ישנות, ג'ינס שחור,
גופיה ועליה T shirt גדולה בכמה מידות
מדגישים את צורתה המזעזעת, הרופסת, השמנה מדי


ההצגה מתחילה והכסף זורם


ואז,
נתקלת בעיתון יומי זרוק על ספסל מיותם - היש ספסלים מיותמים
ב-rush hour ?
היד המשותקת מתעוררת לחיים,
מקפלת את העיתון ודוחפת אותו לכיס האחורי...


"רימיתי את כולם" חושבת הגוצה לעצמה...
"טוב, הקרון הזה כבר אבוד..."


אוספת את הכוס ועוברת לקרון הבא -


היד מתעקלת והעיניים שוב יוצאות


בוקר יום שני ועולם - כמנהגו נהג...